למה הגננת לובשת פיג'מה?

אתמול בצהריים חזר הקטן מהגן והכריז בקול – "אמא מחר צריך לבוא לגן עם פיג'מה" , אם המשפט הזה היה יוצא מקולה של הגדולה הייתי מייד מבינה שכנראה הגננת סיפרה להם שבקרוב תהיה להם מסיבת פיג'מות והילדה היקרה החליטה פשוט להקדים את המאורע , אך מכיוון שההצהרה יצאה דווקא מקולו של הקטן הבנתי שכנראה אני בבעיה וצריך בזריזות לפתוח חמ"ל ולהתכונן למסיבה .
ובכן, למה אתם בודאי שואלים ואתם צודקים , בגן של הגדולה יש גננת מתוקתקת ומסודרת , כל הודעה חשובה נשלחת להורים כשבועיים מראש בשלושה העתקים (מכתב, וואטסאפ ומייל) ותזכורת אחת לכמה ימים ו,אילו בגן של הקטן המצב מעט שונה , מדובר בגננת מתוקה וחייכנית (ויש שאומרים חייכנית מדי) , בליבנו חשש כבד שהמפלגה המועדפת עליה היא "עלה ירוק" , החגים בגן נחגגים באיחור קל או שלא נחגגים כלל , כל ילד שמביא עוגה חוגגים לו יום הולדת (יש ילדים שחגגו כבר שלוש פעמים השנה) , יש לה יום חופשי פעם בשבוע שאותו היא אף פעם לא זוכרת אז היא מגיעה ומופתעת למצוא את הגננת המחליפה "טוב נו אני כבר כאן" היא אומרת , אז באותו יום הילדים זוכים לשתי סייעות גננת ועוד גננת מעופפת , הודעות היא לעולם לא מוסרת , או מוסרת רק לחלק מההורים או לפעמים היא נזכרת ב 1:00 בלילה ומייד שולחת הודעה " אוי שכחתי להגיד לך שהקטן מחר צריך להביא עשרה צדפים בצורת לב" (נשבעת לכם שזה קרה) .
מיד נפתח החמ"ל והטלפונים החלו זורמים , חלק מהאמהות אומרות שלא שמעו דבר , חלק אומרות שנראה להם שהילד אמר משהו , הגננת כמובן לטלפון לא עונה (היא בטח שוב שכחה אותו על הספסל כשהייתה עם הבת שלה בגינה) ואנחנו האמהות מוצאות את עצמינו מתכננות מסיבת פיג'מות, חלק מהאמהות סירבו לשתף פעולה אלה שכן סיכמו בינהן שישלחו את הילדים כרגיל ואת הפיג'מות ישימו בשקית .
למחרת בבוקר הגענו לגן ומה שחשדתי שיקרה כמובן קרה כל הילדים לבושים בבגדים רגילים ואת פניהם מקבלות סייעת וגננת לבושות פיג'מה , הגן חשוך ומקושט לכבוד המסיבה והגננת עומדת המומה, מה? לא באתם לבושים בפיג'מה? ולא הכנתם כיבוד למסיבה ? הסברנו לה בעדינות שלא תיפגע שבאמת לא ידענו – היא לא אמרה!! היא הסתכלה על הנייד ומייד התנצלה "אוי נכון , שכחתי לעשות send להודעה " ומיד הוסיפה "אבל אמרתי לילדים !! הם לא עידכנו אתכם?" .
אז הייתה מסיבה עם גננת מעופפת בפיג'מה סגולה , כמה ילדים בבגדים רגילים , כמה ילדים בפיג'מות דרדסים וסייעת אחת מקסימה ונבוכה שכבר די רגילה.
כשאספתי את הקטן בצהריים מהגן שאלתי אותו איך הייתה המסיבה והוא רק הסתכל עם עיניים גדולות ואמר , "אמא , הגננת באה היום עם פיג'מה- למה? " חייכתי אליו ואמרתי "כי יש לך גננת ממש מדליקה " .
אז אם תראו בסביבה גננת בלונדינית נמוכה עם חיוך קבוע ופיג'מה סגולה אולי תוכלו לשאול בשבילי , כי לא כל כך נעים לי , אם אולי במקרה יש לה לתת לי קצת גם מהחומר שהיא עישנה .

היפוכנדרית זאת לא מילה גסה

מהרגע שהפכתי להיות אמא הפכתי להיפוכנדרית , כל מחלה שקראתי עליה , שמעתי עליה מיד היה לי ברור שלמישהו מאיתנו יש אותה.

בכדי להרגיע את עצביי הרופפים החלטתי לגדל ילדים בריאים המשפט שכל הזמן חזר על עצמו היה "אנחנו מה שאנחנו אוכלים" אם ככה היה לי ברור שכל תזונת הבית חייבת להשתנות , קראתי , התעמקתי , חקרתי והתחלתי להוציא סכנות בריאותיות מהבית … התחלתי מהדברים הפשוטים והמובנים  קמח לבן, סוכר , שמן ,חומרים משמרים , צבעי מאכל , מטוגן ומעובד. עד כאן זה היה פשוט …

ואז הגיע הילד השני עם בעיה בריאותית שהצריכה הרחקת מוצרי חלב , שוב מחקרים , ספרים , הרצאות וסדנאות שוב דברים עפים מהארונות המקרר מקבל צורה של גינת ירק ואמא אחת מותשת עומדת כל היום במטבח.

ועכשיו אם נהיה לרגע רציניים – מאז ששינינו את התזונה כולנו בבית הרבה יותר בריאים , הפוסט הזה הוא רק פתיח לכל מה שעוד יבוא סיפורים מתכונים וגם הסברים בכל זאת אחרי שנים של חקירות , קריאות , סדנאות ומאמרים אני לא מבינה איך לא קיבלתי את התואר דוקטור … אם לא תואר אז לפחות תעודת הוכרה בכל זאת כבר שנים לא ראינו רופא משפחה . הילדים כחטיף מבקשים מלפפון וברד בשבילם זה אסאי עם עשב חיטה ולימון כשהם אמא או אבא שבת בגן הם מביאים בשמחה כדורי "שוקולד" תמר . אחת הבעיות בשמירה קפדנית על תזונה ובריאות שזה מרגיש שחוץ מכמה מעטים אין ממש מודעות , אני לא יכולה להכניס אותם ליול"א או לצהרון כי מה שמגישים שם לאכול לא ממש נמצא בהגדרה של אוכל , סבא וסבתא תמיד "יפנקו" בממתקים ומה עושים בגן בימי הולדת וחגים.

הילדים שלי גדלו לתוך זה והם קצת מודעים , הם יודעים לבחור ולדעת מה טוב יותר ומה ממש אסור , אני לא כופה עליהם רק מסבירה ואין יותר גאה ממני כשאני רואה אותם עושים את הבחירה הנכונה אז רק מתכון אחד קטן לפני שאני פורשת למיטה. מתכון שאוהבים גם גדולים וגם קטנים.

מוס שוקולד אבוקדו

1. אבוקדו רך ובשל

2 כפות קקאו נא

3 שתי כפות מייפל טהור אורגני

חופן אגוזי קשיו מושרים ארבע שעות במים

מסננים את אגוזי הקשיו ומכניסים למעבד מזון מצרפים את שאר המצרכים ומעבדים במעבד מזון עד למרקם מום (ניתן להוסיף מעט מים) שמים בכוסות ומכניסים למקרר לצינון ניתןצ לפזר פקאנים גרוסים מעל בהגשה

בתאבון 🙂

רגע! את פה כדי להישאר?

היו לנו חמישה חודשים מהרגע שגילינו שאנחנו מצפים ועד הרגע שהיא יצאה כדי להתרגל לרעיון שכנראה דברים עומדים להשתנות ובאמת חשבנו שאנחנו מוכנים (בכל זאת קנינו חדר שינה ב 5000שח , בגדים, טיטולים , מגבות , אמבטיה סבון , מוצצים ואפילו מדחום) … אבל בינינו  אנחנו אף פעם לא באמת מוכנים אנחנו לא מודעים לעובדה שהחיים כמו שהכרנו אותם כבר לעולם לא יהיו אותו דבר.

פתאום יוצא הדבר הזה שאמור להיות שלנו אבל הוא בכלל לא דומה לנו ומי מכיר אותו בכלל? אשתך הופכת להיות דומה לאמא שלך במקרה הטוב ולאמא שלה במקרה הפחות טוב ובעלך הופך להיות פתאום הדבר הכי מעצבן עלי אדמות.

אני חושבת שאנחנו באמת מאמינים שהדבר הזה מגיע לזמן קצוב , שככה בערך בסביבות גיל 15 -16 הם הופכים להיות עצמאים וחופשים וכמובן מוצלחים (בכל זאת אנחנו גידלנו אותם) ואנחנו נישאר צעירים , חתיכים ועשירים ונצא כל ערב לבלות באיזה בר ונפלרטט אחד עם השנייה או עם הברמן\ית או אולי ננצל את ההזדמנות ונעשה לנו איזה טיול תרמילים באירופה בקיצור הראש בעננים והשכל בתחתונים.

אני חושבת שאנחנו באמת מאמינים למה שאנחנו רואים בפרסומות והסרטים והתינוקות והילדים הם כאלה חמודים ומתוקים (ובלונדינים) ואז פתאום הדבר הזה שהבאנו הביתה , צורח , בוכה , חולה ומקשקש לנו על הקירות אנחנו רצים מיד לגוגל ושואלים אותו "מה עשינו לא בסדר??" .

אני חושבת שכל הורה שיוצא עם היצור הזה מהבית חולים צריך לקבל חוברת הוראות הפעלה וכדאי שבעמוד הראשון יהיה כתוב  "דבר ראשון תנשום ודבר שני תצפה לגרוע מכל ואם הגרוע מכל לא קרה אז כנראה שמשהו לא בסדר"

אני זוכרת את הלילה הראשון שהבאנו אותה , הנחנו אותה בעריסה התיישבנו על המיטה והסתכלנו עליה , ככה ישבנו ובהינו בה כל הלילה , כשהיא עשתה קקי הסתכלנו אחד על השנייה בהלם ולקח לנו משהו כמו 7 דקות לארגן חמ"ל קטן בחדר השינה.. אחד רץ להביא טיטול , השני מגבונים, ואז נזכרנו ששכחנו בגדים להחלפה וצריך גם מגבת וחיתול בד .. ורגע למי אפשר להתקשר ב 3:00 בלילה כדי לשאול מה עושים אם בינתיים היא שוב נרדמה? להעיר? להחליף? להשאיר ככה?

אם הזמן השתכללנו .. ללמוד לגדל תינוק זה בערך כמו ללמוד להכין חביתה , ברגע שהבנת את הפרנציפ שלא משנה מה תעשה התוצאה אף פעם לא תהיה זהה , לפעמים תצא מקושקשת לפעמים הפוכה – העיקר שבסוף תהיה טעימה.

מאז נולד עוד אחד אשתך מתחילה להיראות קצת פחות דומה לאמא שלה ויותר לעצמה , בעלך עדיין מעצבן אבל כבר התרגלת אז זה לא נורא והמפלצות שהבאתם הביתה זה לא באמת כזה נורא לבר כמובן שלא הלכתם כבר שנים וטיול באירופה אתם תעשו דרך התמונות של השכנים , זה לא בדיוק כמו בסרטים וממש לא דומה לפרסומות וילדים בלונדינים יש רק באגדות אבל בכל זאת די נחמד לכם בעיקר כשהם ישנים אבל גם לפעמים כשהם סתם זורקים משפטים מצחיקים וכל יום הם מזכירים לכם יותר את עצמכם מה שכן מזל שבלילה הם עוד מתגנבים אליכם למיטה ולא נותנים לכם את ההזדמנות לעשות עוד ילדים.

השנה הנפלאה בחיי!

השנה הנפלאה בחיי דווקא החלה במשבר , מצאתי את עצמי מאובחנת במחלה כרונית , עובדת בעבודה שמרגישה לי כהתפשרות, חיה חיי משפחה לא מספקים ומאבדת סבתא אהובה. הייתי הולכת לישון כל לילה בבכי וקמה בבוקר בייאוש מוחלט. הבנתי שאני צריכה שינוי ולא ידעתי בדיוק איך ומה.

הדבר הראשון שעשיתי היה להפסיק לעשן, לאחר מכן הפכתי לצמחונית ומשם הדרך לטבעונות הייתה קצרה. אמנם הרגשתי שינוי , אך הוא היה בעיקר פיזי, וכמובן שזה לא היה מספיק.
החלטתי שאני הולכת לטיפול בכדי להבין מה אני רוצה ומה בדיוק אני מחפשת , ניסיתי מספר שיטות ומספר טיפולים; לצערי, לא הרגשתי שמשהו מהם עוזר.
ואז, ממש במקרה (היום אני יודעת שאין דבר כזה מקריות) פגשתי מטפלת ומורה לתטא הילינג בשם ליליה זקס סוקול . לא ידעתי בדיוק מה זה תטא הילינג אבל מה שכן ידעתי זה שבשעה וחצי שהייתי אצלה בטיפול הגשתי משהו זז בתוכי , יצאתי מהטיפול בהרגשה שמשהו בי השתנה , לא ידעתי להסביר מה זה ומה בדיוק קרה לי.
ביומיים הראשונים לאחר הטיפול הייתי בהיי, אקסטזה, הרגשתי כל יכולה, כאילו כל העולם נמצא בכף ידי. לאחר היומיים האלו הגיעה הירידה המתבקשת. נכנסתי לדיכאון וניסיתי בכל כוחי להתרומם לחזור לאותה תחושת ההיי שחשתי עד לא מזמן, אך לא הצלחתי.

מיד הרמתי טלפון לליליה ושאלתי אותה מה קרה לי. היא הסבירה לי שבטיפול פגשתי את עצמי, העזתי לראשונה לדבר את החלומות שלי, להגיד אותם בקול רם, להגיד אותם לעולם אבל בעיקר לעצמי, ומה שאני חווה כרגע זו בעצם המלחמה הפנימית שלי בין הרצוי – החלומות והשאיפות שלי, לבין המצוי – החיים שאני חיה כאן ועכשיו.

שלושה חודשים לאחר אותה שיחה, כבר אחזתי ביד תעודת בוגרת קורס תטא הילינג יסוד ושלושה ימים לאחר מכן – תעודת מתקדמים. היום, אני חצי שנה לאחר מכן ואני מחזיקה בתעודה נוספת – מדריכת עיסוי תינוקות. בחודשים הקרובים אני עתידה לקבל שתי תעודות נוספות .
אני מקימה את העסק שלי : "אמה-מקום של אהבה" , מקום ביתי , חמים ואינטימי שעוסק בליווי אמהות לאחר לידה , סדנאות עיסוי תינוקות, מכירת קוסמטיקה טבעית וטיפולי איזון גוף נפש באמצעות מגע.
בנוסף לכל אלו, ואולי הכי חשוב – כשישבתי אז שם אצל ליליה לפני תשעה חודשים, זרקתי שיש לי חלום – לכתוב!
מיד כשיצאתי ממנה "שכחתי" מהחלום ,זה היה משהו שאפילו לא הרשתי לעצמי לחשוב עליו. מאז שאני זוכרת את עצמי כתבתי , בבית יש לי מגירות עמוסות בשירים, סיפורים, הגיגים, דברים שנשארו ביני לבין המגירה. דברים שאיש מעולם לא ראה.

לפני כחודש קיבלתי הצעה להיות חלק מקבוצת בלוגריות , קבוצת נשים נפלאות ומהממות אחת אחת , נשים מקסימות שתוך שבועות ספורים הפכו להיות חלק משמעותי בחיי – קרן , עדי , מעיין , יפעת ומלי – חברותיי ואחיותיי לדרך!

אז הנה, חלפה לה שנה וספרתי כבר שישה דברים מופלאים שאני מודה עליהם מדי יום ביומו.

1. הפסקתי לעשן
2. הפכתי לטבעונית
3. התחלתי ללמוד
4. הפכתי לעצמאית
5. התחלתי לכתוב מחוץ למגירה
6. הכרתי חברות חדשות ומדהימות.

ו…. יש עוד דבר אחד קטן אבל זו כבר הפתעה … את הדבר השביעי אספר לכם אולי בשנה הבאה 🙂

הורות בשניים

לקח לי זמן לקלוט שאני אמא.

אני חושבת שרק בילד השני הבנתי סוף סוף מה זה אומר להיות אמא.

בהתחלה התנהגתי כמו איזו ילדה קטנה שמשחקת באמא ואבא (למרות שגיל 31 כבר מזמן לא נחשב לילדה)

את האבא די "העלמתי" מהמשחק , הרי היא הייתה בתוך הבטן שלי , את הצירים רק אני הרגשתי , להניק רק אני הנקתי, אז מה הוא נדחף לי באמצע??.

הפעם הראשונה שהבנתי שאני אמא הייתה שהקטן נולד והרגשתי שהעבודה הקודמת שלי כבר לא מתאימה לאמא לשני ילדים מתחת לגיל שנה וחצי , חשבתי שאולי הגיע הזמן לחזור ללימודים אך מכיוון שעדיין הנקתי וגם משום שבעלי מעולם לא נשאר לבד עם הילדים , הבנתי שכנראה זה לא רעיון כל כך טוב (לפחות לא כרגע).

אז התחלתי ללכת לראיונות עבודה ובכל ראיון שהייתי היו שלוש שאלות שהו משאירות אותי בהלם וחסרת מילים , בדרך כלל גם בזה היה מסתיים הראיון ומאותו רגע לא שמעתי יותר מאותם מעסיקים.

שלושת השאלות היו:

1כמה ילדים יש לך?

2. כמה עוד את מתכננת?

3. מה את עושה כשהילדים חולים?

לאחר מספר לא מבוטל של ראיונות כאלה החלטתי להתייעץ עם בעלי ובתמימות שאלתי אותו כיצד הוא עונה לשאלות האלה , בעלי הרים גבה ואמר שבחיים לא שאלו אותו את השאלות האלה ולשאלתי אז למה אותי שואלים הוא ענה מיד מבלי להתבלבל "כי את אמא זה התפקיד שלך לטפל בילדים".

מאז השתכללתי בראיונות והתשובות שלי על שלושת השאלות היו:

1. כמה ילדים יש לך? – "וואלה לא זוכרת , אני אחזור הביתה אספור אותם ואחזור אלייך עם תשובה."

2.כמה את עוד מתכננת? – "כמה שיותר , לפחות קבוצת כדורגל ואת כולם אני מתכוונת לעשות עם בראד פיט."

3. מה את עושה כשהם חולים? – "בהתחלה חשבתי לקחת אותם לרופא אבל במחשבה שנייה זה נראה לי בזבוז זמן אז שיניתי גישה ,מה שמקולקל זורקים ועושים חדש"

מאז גיליתי שמי שנשאר בהלם וחסר מילים זה המראיין , מה שבדרך כלל גרם לי להתקבל לעבודה.

אבל יותר מהכל מה שהטריד אותי הייתה התשובה של בעלי , ניסיתי להבין למה משום שאני אמא זה מובן מאליו שהילדים הם אחריותי הבלעדית? האם עשיתי אותם לבד?

ואז נפל לי האסימון , כל עוד החברה שלנו מעבירה את המסר שגידול הילדים הם תפקידה של האם שום דבר לא ישתנה ונישאר תקועים איפשהו בשנות ה 50 , כל עוד בכל הפרסומות למוצרי תינוקות וילדים הפנייה תהיה לאם , כ עוד שדות החתלה ימשיכו להיות רק בשירותי הנשים , כל עוד ועל השלטים בחניונים בקניונים יהיה כתוב "לאמהות עם עגלות" ,כל עוד במעברי החצייה בשפת המדרכה בירידה עם העגלות יהיה כתוב "לאם ולתינוק" כל עוד כל זה לא ישתנה אנחנו נמשיך להשריש בתוכינו שתפקיד האב הוא רק לייצר ולפרנס.

הבנתי שהשינוי צריך להתחיל אצלי בבית , הבנתי שהילדים שלי צריכים לראות אבא שותף , פעיל ומעורב – בדיוק כמו אמא!

מהר מאוד גילינו כולנו שיש דברים שאבא עושה אפילו יותר טוב מאמא , הילדים גילו את אבא שלהם מחדש ואבא שלהם גילה אותם.

אמא הצליחה סוף סוף להגשים חלום ולחזור ללימודים .

ויכולנו לסיים את הסיפור ב.. הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.. אם רק עוד חברות יבינו שהיום הפנייה צריכה להיות לאמהות ואבות כאחד , כי מלבד ללדת אותם ולהניק אותם אין דבר שאבא לא יכול לעשות אז למה שלא תנסו לשנן ולשנות כדי שבעתיד כולנו נדע להגיד "להורה ולתינוק" כי נכון שאמא יש רק אחת , אבל אבא זה טוב כפליים! וזה מבלי שבכלל הזכרתי את המשפחות שבהם אבא יש שניים. 🙂

#פוסט זה תוכנן להיות חלק ממהלך של קבוצת בלוגרים של "הכוורת" בו משתתפים מעל 40 בלוגים במטרה להוציא את אבן השפה בה דובר בפוסט מן השוק. לשמחתינו הודיעה לנו חברת אקרשטיין מיד עם העברת הבקשה להסרת האבן מן הקטלוג כי הם אכן מתכוונים לעשות זאת בהקדם והודו לנו על פנייתינו.

אנחנו מסירים בפני חברת אקרשטיין את הכובע על בחירתה לתרום להורות שיווויונית בישראל ומצפים לראות את האבן מוסרת מהקטלוג בימים הקרובים.

חשיבות המגע!

הרגע המשמעותי בחיי היה הרגע הזה השנייה הזאת שבה הוציאו את האפרוח הקטן מהבטן שלי והניחו לי אותו על החזה. (לצערי לא זכיתי לזה עם הגדולה משום שמחדר הלידה היא נלקחה במהירות לטיפול נמרץ).

עד לאותו הרגע , לאורך כל הלידה היה לי קר ובעיקר כואב, ואז הניחו אותו עליי , הרגשתי את גופו הקטן והרטוב מונח עליי ובאותו רגע גל של חום ,רוגע ואושר הציף אותי ועטף את כולי.

אצלנו בבית כל הזמן נוגעים!! זה בית שהוא מלא בחום,מגע ואהבה. הילדים מקבלים עיסוי בכל ערב לפני השינה מהיום שנולדו ו.אנחנו מקפידים על חוק 20\20-(חוק שאומר שכל אחד חייב לקבל מינימום 20 חיבוקים ליום כל חיבוק ל20 שניות לפחות).

מחקרים מראים שחיבוק משחרר הורמונים שגורמים לרגיעה,לתחושת ביטחון ולחיזוק המערכת החיסונית.

אפילו היפוקרתס (רופא יווני ומחבר "שבועת הרופאים") אמר כבר 400 שנה לפנה"ס – "מגע הינו הדרך הטובה ביותר להעביר מסר שלא ניתן להעביר במילים ועיסוי הינו הדרך היעילה ביותר בכדי לעודד את הגוף לטפל בעצמו".

בעור שלנו נמצאים הרבה קצוות עצבים ולכן כל חיבוק,מגע ועיסוי גורמים לגירוי ומשפיעים על כל המערכות בגוף.

מיום היוולדנו אנו זקוקים למגע לצורך התפתחות והישרדות , נעשו אף מחקרים בפגיות שהראו שפגים אשר אשר חוו מגע שוטף שרדו יותר מפגים אשר לא חוו מגע כלל.

אצלי במרכז  "אמה-מקום של אהבה" אני מעבירה סדנת עיסוי תינוקות , בעזרת העיסוי אנו מחזקים את הקשר בין האם לתינוק, העיסוי מרגיע הן את האם והן התינוק , משחרר אצל האם את הורמון ההנקה אוקסיטוצין, מגרה את חושיו של התינוק ומלמד אותו על גבולות גופו.

בנוסף בקליניקה חמה ואינטימית אני מטפלת באמהות באמצעות מגע , טיפול תומך ומאזן שתורם לרגיעה ולהקלה בתסמינים של דיכאון לאחר לידה.

והכי חשוב ! אוזן קשבת , חיבוק ולב רחב אוהב ומכיל.

כי כולנו צריכים מגע! בכל גיל ובכל שלב.

רוטשילד , תעשה לי ילד!

מאז שהייתי קטנה חלמתי על משפחה גדולה , אבא , אמא , חמישה ילדים , כלב ואוגר ,

וכל זה ארוז בתוך בית קטן עם גג רעפים חצר וגדר לבנה, כן בדיוק כזה כמו בסרטים .

אני אהיה גבוהה ורזה וגם בלונדינית כמובן ובעלי יהיה גבוה ושחום עם עיניים כחולות וכל חמשת הילדים יתרוצצו מסביבנו מצחקקים ומאושרים עם תלתלים זהובים ועיניים ירוקות.

מאז עבר  קצת זמן ואני גדלתי ,גם החלום קצת השתנה. גבוהה רזה ובלונדינית אני לא! גם בעלי לא ממש גבוה ושחום ובטח לא עם עיניים כחולות , וגם הילדים לא בדיוק נראים כאילו יצאו מקטלוג שוודי , אבל דבר אחד נשאר , כמו אז אני עדיין רוצה משפחה גדולה עם בית קטן חצר  וגדר לבנה.

אבל כמו שאתם יודעים חלומות לחוד ומציאות לחוד!

קצת לפני שהתחתנו גילינו שהחלומות שלנו פחות או יותר דומים אז מיד נכנסנו להריון ועברנו למושב לבית קטן עם חצר וגדר לבנה (טוב נו גדר חומה – לא צריך להיות קטנוניים)

ואז נולדה הילדה הכי מדהימה עלי אדמות ומזוג הפכנו למשפחה.

כעבור שלושה חודשים כאשר תמה לה חופשת הלידה הבנו שלמרות הרצון של שנינו לשמור את האפרוחית הקטנה עוד קצת בבית אם אנחנו רוצים שתהיה לנו האפשרות להאכיל אותה ולהלביש אותה אין ברירה אני חייבת לחזור לעבודה!

אז חזרתי לעבודה ומהר גילינו שחצי מהמשכורת שלי הולכת להוצאות של הגן , אז עשינו צמצומים – אין בתי קפה, ואין חופשות ואין בילויים!

חודשיים אחרי שחזרתי לעבודה ,במקרה, בטעות וממש לא בכוונה גילינו שעוד אפרוח קטן מחכה לבקוע.

כשהוא נולד הודעתי שהפעם אני לא מתכוונת לחזור לעבודה כל כך מהר!

אז ארזנו ארגזים ועזבנו את הבית והחצר ועברנו לדירת שיכון קטנה וחמודה באיזו עיר שכנה והיינו מאושרים ומאוד מצומצמים.

הוא גדל עוד קצת וכבר לא הייתה ברירה וגם הוא נכנס לגן וחזרתי לעבודה , משכורת אחת למחייה ומשכורת אחת לתשלום גנים.

וויום אחד הזכרתי לו שפעם כשנפגשנו היה לנו חלום על משפחה גדולה בבית קטן עם חצר וגדר לבנה,  אמרתי לו שעל החלום של הבית כבר וויתרתי אבל אני רוצה לפחות עוד אפרוח קטן אחד כדי להרגיש שהמשפחה הזאת שלמה!

ואז הוא הסתכל עליי פניו לבנות כסיד , לקח דף ולקח עט , חישב, חיבר , הוריד , החסיר הניח את הדף ואמר!!

שניים זה מספיק ודי!

הרגשתי איך הדמעות קצת חונקות בגרון , אבל בפנים ידעתי שהוא צודק , אם אני רוצה להעניק לשני האפרוחים שיש לי חינוך טוב , בית טוב, שכונה טובה והורים טובים , אני צריכה לוותר על משפחה גדולה , אלא אם אראלה תתקשר …

ז אם אתם פוגשים אותה תגידו לה רק למהר כי השעון הביולוגי כבר התחיל מזמן לתקתק ואני מתחילה להיות קצת זקנה 😉

ביחד זה לפעמים גם לבד

שנה אחת נגמרת , ושנה חדשה בפתח , ובא לי לצעוק לה "רגע , רגע חכי ! עוד לא הספקתי ! עוד לא עשיתי!  וזה לא שלא קרו לי דברים מדהימים בשנה שחלפה וזה לא שנחתי על זרי דפנה וממש לא חלמתי חלומות בהקיץ , דווקא הגשמתי חלומות .

התחלתי ללמוד , הפכתי לעצמאית התחלתי לראות את האור בהמון תחומים בחיי – חוץ מאחד!

מאז שאני זוכרת את עצמי בכל שנה אני מבטיחה לעצמי שהשנה הזאת לא ארגיש לבד וגם השנה כמו בכל שנה לא הצלחתי לקיים את ההבטחה…

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהרגשתי לבד ,שם ילדה קטנה,אולי בת שלוש שוכבת במיטה קטנה בחדר אחד בקיבוץ . במיטות לידי עוד ארבעה ילדים הם ישנים בשקט שלווים ואני רק רוצה חיבוק של אמא , אבל אמא רחוקה, בלתי מושגת…

אני חושבת שזה הרגע שנשבעתי שאני לא אעזוב את הילדים שלי אפילו לדקה שלא יעבור אפילו לא לילה אחד שאני לא לצידם עם זרועות פתוחות מוכנות לחיבוק.

לפני כמעט חמש שנים הפכתי לאמא וגם הלילה כמו בכל לילה מאז שהם נולדו הם לידי במיטה מחובקים עטופים.

מהר מאוד המיטה הזוגית נהייתה צפופה ובעלי פינה את מקומו ועבר לספה ונשארנו שתינו .

ובבוקר אחד נולד הקטן והפכנו לשלישייה .

הזוגיות שמלחתחילה לא הייתה טובה הפכה לבלתי נסבלת עם הזמן הבנו שאין מה להציל והחלטנו להתגרש.

פתאום נתקפתי בחרדה משתקת !! אם אני מתגרשת זה אומר שיהיו לילות שהילדים יהיו אצל אבא שלהם!! הם יהיו שם לבד בלי החיבוק של אמא!! המחשבה הזאת הבהילה אותי וגרמה לי לשקול מחדש את כל נושא הגירושים הזה! זה לא מובן לי ! זה לא מסתדר לי!! הילדים שלי לא יהיו בלי אמא!

אז הוא חזר הביתה ואני בזוג אבל לבד, וזה בסדר וזה כמו תמיד , כי אני רגילה כי תמיד הייתי לבד.

אז אני נושקת למצח של הגדולה ומלטפת את שערו של הקטן ולוחשת להם באוזן "אמא כאן ! אתם אף פעם לא תהיו לבד!

למה קראתי לבלוג שלי הורות עושים באהבה או לא עושים בכלל?

אז למה קראתי לבלוג שלי הורות עושים באהבה או לא עושים בכלל?

אני מאמינה שכל דבר שאנו עושים בחיים צריך לעשות באהבה,כאשר עושים משהו – כל דבר שלא מגיע מתוך מקום אמיתי ומלא תשוקה הוא יוצא …איך להגיד את זה? – עקום.

למרות השם המפוצץ זה לא הולך להיות בלוג ביקורתי או מחנך , בדיוק ההיפך אני לא אמא מושלמת (רק מתיימרת להיות:-)) אני שונאת את האמהות האלה שנראות כאילו הרגע יצאו מסרט של דיסני לבושות שמלת מלמלה,מאופרות ומסודרות למשעי בשעה 5:00 בבוקר. אלה שהבית שלהן תמיד מתוקתק והילדים מחונכים ומסודרים כמו חיילים. הן מחזיקות משרה מלאה אבל עדיין מספיקות להוציא את הילדים בצהריים מהגן , מבשלות להם בכל יום ארוחת גורמה,הולכות לחוגים , יוצאות בערב לבלות והן תמיד נמרצות וחייכניות . – אני לא כזאת! וגם לא אוהבת שמלות מלמלה!  אבל אני כן אמא שמקפידה על התזונה של הילדים , אני כן דואגת שבתוך ים הסידורים, העבודה ,הלימודים והניקיונות יהיה בכל יום זמן אמא. – בזמן הזה אני נטו איתם ,אין טלפונים,אין הפרעות. בזמן הזה אני אוספת את עצמי מניחה מאחורי את כל טרדות היום יום ומרשה לעצמי לשעה שעתיים להיות שוב ילדה.

להיות אמא זאת עבודה של 24\7 , להיות אמא זה להכניס לתוך משרה אחת את כל התפקידים בעולם : מנהלת, מזכירה,מורה , טבחית ,נהגת ,רופאה, לוחמת מג"ב , מתכנתת מחשבים, נגרית , ספרית, שחקנית , זמרת , מעצבת תכשיטים , בקיצור סופרוומן.

לכן בסוף כל יום כשאני מתחילה להלקות את עצמי על כל מה שלא הספקתי\הגבתי לא נכון\עשיתי לא טוב … אני מזכירה לעצמי שמחר יום חדשובסך הכל הילדים בריאים שלמים ומחוייכים במיטות שלהם ושעשיתי כל מה שיכלתי , הכי טוב שיכלתי בתנאים שהיו לי.

בבלוג הזה ובמרכז שלי "אמה – מקום של אהבה " אני כאן בכדי להעניק לכן מהידע שלי ומהניסיון שלי בכדי לעזור לכן להיות אמהות שלווות יותר , מבינות יותר ומאוזנות יותר.