האשה במראה

את קמה בבוקר ומסתכלת במראה ,את לא מזהה את הדמות שמתבוננת בך בחזרה , רק 10 שנים וכל כך הרבה השתנה , בפנים יש כמה קמטי דאגה , הגוף מעט התעגל , את מעט שפופה, הרבה יותר עייפה.                        הבית עוד שקט ואת מעיזה לחלום שאת במקום אחר, מפנטזת שעוד יש לך זמן ושאת יכולה לעשות כל מהשאת רוצה.

את מתגעגעת לסיגריה שהייתה שם תמיד כנחמה , לכוס יין , לשבת עם חברה ולהזדיין כל הלילה עם מישהו שאת לא מכירה , לבזבז אלפי שקלים על בגדים או ארוחה טובה כי המחוייבות היחידה שיש לך זה שכר דירה.

את רוצה בחזרה את הגוף הצנום שהיה לך , מתגעגעת למבטים , למחזרים , מזכירה לעצמך שגם אז בבקרים הרגשת בודדה אבל גם זוכרת איך בלילות הרגשת מלכה , איך תמיד היה שם מישהו שרצה לגעת ולחבק , תמיד היה מישהו שרצה לאהוב ואיך תמיד הדפת את אלה שהתכוונו לטוב, אהבת תמיד את הילד הרע  זה שתמיד השאיר אותך עם הרגשה שאת לא מספיק טובה , אפילו התחתנת עם אחד כזה כי תמיד היה לך הכי נוח במקום שאת מכירה.

מביטה פעם אחרונה בדמות שבמראה , צוחקת עליה שככה הזניחה את עצמה , מלגלגלת עליה שאם רק תירצי את תיקחי לה את בעלה.

את רוצה לשבת במרפסת עם כוס קפה וסיגריה ואז מסתכלת בבטן התופחת ונזכרת שאת לא יכולה. הדמעות שוב זולגות ואת לא מצליחה לעצור אותן רוצה להיכנס שוב למיטה ולא לצאת לעולם!

את זוכרת איך פעם היה כל כך קל לברוח , מדמיינת איך את עולה על טיסה ונעלמת בלי להשאיר עקבות , אם לא היית כל כך מפחדת אולי כבר מזמן היית עוזבת.

הבית מתחיל להתעורר את מנסה להתאפס ולא ממש מצליחה עובדת על אוטומט מנסה להצליח אבל בעיקר צועקת ובוהה , עוד יום עבר ואת חוזרת למיטה  ושוב הכל שקט ולכמה שעות את יכולה לדמיין שהכל נגמר שאת כבר לא כאן.

עצמאית בבטן

ב 23:00 סגרתי את המחשב ויצאתי מהחדר טיפולים,הרגליים כבר כואבות ,העיניים עוד שנייה נעצמות וכל הכתפיים תפוסות ,ניסיתי להיזכר אם התקלחתי את האמת זה לא ממש משנה כי בין כה וכה אין לי כח , פשטתי את הבגדים ולבשתי פיג'מה רוצה להיכנס למיטה אבל קולטת שראש קטן ומתולתל שוכב לי על הכרית מכיוון שאני לא ממש במצב להחזיר אותה למיטה והסיכוי שאצליח להעיר את אבא שלה שיעשה זאת קלוש , גילגלתי  אותה לכיוונו ועליתי למיטה,  למרות העייפות לא הצלחתי להיכנס לשינה , מתהפכת מצד לצד מחפשת תנוחה נוחה אחת כזאת שגם אוכל לנשום וגם להקל במעט על הצרבת והבחילה , והנה מצאתי… ואני מתחילה לשקוע בשינה ואז בדיוק עכשיו "הוא" מחליט להתנחל לי על השלפוחית , מנסה להזיז אותו , משנה צד והוא בשלו לא זז!! עוד לא נולד וכבר רואים שדומה לאבא שלו!!

אז קמתי לשירותים , זאת הזדמנות מצויינת כבר לבדוק בטלפון אולי איזו מטופלת השאירה הודעה , או אולי מישהי ברגע האחרון החליטה להירשם לסדנא של מחר ואולי איזה מייל נכנס בשעה האחרונה , בדרך חזרה למיטה עוברת בחדר הילדים לכסות את הקטן , הוא לא שם ! כמובן מוצאת גם אותו אצלי במיטה , מגלגלת גם אותו ומצליחה להשתחל במיטה.

שוב מחפשת תנוחה, כרית הנקה אחת מאחורי הגב , השנייה בין הרגליים , מנסה לעצום את העיניים הופ בעיטה בצלעות , כבר לא ממש בטוחה אם זה מהקטן שבחוץ או מהקטן שבפנים, שוב קמה .. חם לי !! מדליקה את המזגן , שותה כוס מים , שוב שירותים על הדרך גם קצת מקיאה , אם אני כבר שם… נכנסת למקלחת .. חוזרת למיטה , מגלגלת אותה לשם , דוחפת אותו לפה את הכריות הנקה מסדרת סביבי כחומת מגן נגד כאפות ובעיטות חיצוניות , שוב עוצמת עיניים והנה עוד שנייה וזה קורה ואז זה שבפנים מתחיל להשתולל , הקטן מתעורר מחפש את המוצץ… כבר 4 בבוקר , קמה , מכינה תיקים , מכינה כריכים , עונה לעוד מייל והודעה  , מעירה , מלבישה , עוד פוסט פירסומי בפייסבוק , מכינה ארוחת בוקר , טלפון נכנס ,מסיעה לגנים וחוזרת מהר כי הנה בעוד שנייה עוד סדנא מתחילה , והמדריכה לא הגיעה וצריך למצוא מחליפה , וחצי מהנרשמות לא הגיעו אז את מוציאה כסף מהכיס ונותנת למדריכה ופותחת עוד מכתב ממס הכנסה ולא ממש מבינה מה הם רוצים כי החודש היו רק הוצאות ואז עוד מכתב מביטוח לאומי שאומר שלא אישרו את השמירת הריון , ואין לך זמן או כח להתעסק עם זה כי כבר 13:00 וצריך לאסוף את הילדים ועוד שיחה נכנסת ועוד מייל והודעה , וארוחת צהריים וגן שעשועים וסוף סוף הגיעה שעת ההשכבה ואת כל כך עייפה וכל מה שבא לך זה להיכנס איתם למיטה , אבל אי אפשר ובעוד דקה מגיעה מטופלת חדשה , אז אוספת את עצמי ונכנסת לחדר טיפולים , מכבה את האור מדליקה את הנרות , בוחרת מוסיקה שקטה ורק מקווה להחזיק ככה מעמד לפחות עד הלידה.