אתם לא אוהבים ילדים? – אז למה עשיתם?

אני רוצה לגלות לכם סוד , הבעייה היא שאם אני אגלה לכם יש סיכוי שאני אאלץ להרוג אתכם, אלא אם כן . תבטיחו לי שאתם לא מגלים לאף אחד – סיכמנו? יופי אז תתקרבו קצת …. "אני קיבוצניקית.!"
כן, נולדתי בקיבוץ אי שם בדרום . קצת לפני או אולי בדיוק בתחילת גיל ההתבגרות הוריי החליטו שעוברים העירה וכך מצאתי את עצמי בעיר השוקקת חיים – כפר סבא.
אני לא ממש יודעת להגיד אם אני לא התאמתי לקיבוץ או שהקיבוץ לא התאים לי , מה שבטוח זה שמשהו לא בדיוק זרם שם.
מה שכן טוב בקיבוץ זה שבזכות העובדה שאני יוצאת קיבוץ יש לי את הפריבילגיה לכעוס על ההורים שלי ולגרום להם רגשות אשם לכל החיים (אתם יודעים למה אני מתכוונת , נושא הלינה המשותפת וכל זה)
בכל מקרה מה שאני מנסה להגיד זה שמאז שהחברה החליטה שאני מבוגרת ,שזה בעצם כל חיי יצא לי לעסוק בתחום החינוך , במהלך השנים האלו נתקלתי בהרבה סוגים של הורים אך בשנים האחרונות אני נתקלת יותר ויותר בכאלה שעשו ילדים רק בגלל שכולם עושים!
ואיך אני יודעת אתם שואלים? – ובכן רובם לא עובדים או עובדים חלקית , למרות זאת הילדים שלהם הם הראשונים שמגיעים לגן , עוד לפני שהציפורים התעוררו ושהשער נפתח , הם יגיעו עם החיתול ספוג בנוזלים עוד מהלילה , חטיף ביד ובקבוק חלב (למרות שהם כבר בני 5) הם גם האחרונים לעזוב את הגן , בחורף זה כשכבר חושך בחוץ ושתי דקות אחרי שהגן כבר נסגר.
ההורים לא מבינים למה הגן צריך להיות סגור בשבת וכועסים על הגננת למה היא צריכה כל -כך הרבה חופשים – "כל חול המועד , אי אפשר רק ערב חג??!! "
חשבתי שאולי במקום להתעצבן ולרחם על הילדים האומללים שלא מבינים שההורים שלהם באמת אוהבים אותם , כי אם לא למה הם ממלאים אותם במתנות , חטיפים ובגדי מעצבים? חשבתי שאולי פשוט כדאי להקים עבורם קיבוץ , קיבוץ כזה כמו של פעם , עם לינה משותפת ומטפלות מתחלפות ושומרת לילה במקום חיבוק של אמא , עם גן כזה שפתוח 20 שעות ביממה 365 יום בשנה , כזה שאפשר לזרוק שם את הילד כשנמאס ואין כח וגם סתם כשלא יודעים מה לעשות איתו.

בחירות? בשביל מה?
הרבה הורים נזעקו כאשר גילו שביום הבחירות הגנים סגורים , הם באמת לא מבינים מה הם אמורים עכשיו לעשות יום שלם עם הילדים (ועוד כל כך קרוב לחופשת פורים).
דווקא ביום החופשי הזה שנפל עליהם כמתנה משמיים הוטל עליהם עונש כבד מנשוא – לבלות יום שלם עם הילדים שלהם!!
אני חושבת שאולי זו הסיבה העיקרית לא להצביע לביבי , זה שמכריח אותנו כל שנתיים לבלות יום של עם הילדים שלנו, אני חושבת שכל ההורים צריכים הפעם להתאגד ולהצביע רק למנהיג שיבטיח לנו שיותר לא נצטרך לבלות עם ילינו יותר מיומיים בשנה , מנהיג שיבטל את כל חופשות משרד החינוך לאלתר , כזה שיקים גנים ובתי ספר שפתוחים כל השנה ובכל שעות היממה כזה שיבטיח להקים עוד קיבוצים כמו של פעם עם לינה משותפת ונטולת אחריות הורית – זה בדיוק מה שהמדינה שלנו צריכה !
ושיעז לקום ההורה שלא מסכים איתי ! – אני לביבי לא מצביעה!

טויס אר אס לא מרשים לבעלי לשטוף כלים ולטפל בילדים.

יש לי שני אפרוחים מקסימים , אני לא אמא מושלמת ואני עושה הרבה טעויות (אולי יותר מדי) אבל אם יש משהו שתמיד הקפדתי זה ללמד אותם שהעובדה שהם נולדו למגדר מסויים לא מונע מהם ולא שולל מהם לעשות דברים מסויימים.
כשהאפרוחית הגדולה הייתה בת שנתיים היא ביקשה בפורים להתחפש לדייגו , נו זה שמציל חיות.
למרות כל ההרמות גבות וההערות של הסביבה הילדה התעקשה והייתה דייגו לתפארת .

הצרות הגדולות התחילו עם הפשפש הקטן , בינו לבין אחותו יש הפרש של קצת פחות משנה וחצי , מהיום שנולד הוא מעריץ אותה ואת האדמה שהיא דורכת עליה ונוהג לחקות אותה בכל הזדמנות החל מללבוש את הבגדים שלה ועד התוכניות בטלווזיה.

לכן
לא הופתעתי כשבגיל שנה וחצי בזמן שהיינו בחנות צעצועים הוא ביקש שנקנה לו בובה ועגלה , במשך חצי שנה הוא הסתובב עם "התינוקת" שלו לכל מקום, הוא הלך איתה לגן , לקח אותה לטיולים ובגן שעשועים נידנד אותה בנדנדה , האכיל אותה , החליף לה חיתול ואפילו מדד לה חום כשהייתה חולה.

אני לא ייחסתי חשיבות רבה מידי לנושא אבל הסביבה ובמיוחד האבא המרוקאי שלו בואו נגיד בצורה עדינה , היו קצת פחות רגועים , והתחילו לנסות לדחוף לו "צעצועים של בנים" , פתאום החדר שלו התמלא בטרקטורים ,מטוסים , אוטובוסים וכלי עבודה למינהם.

, הוא לא הפנה להם עורף ומצא בהם עיניין אך עדיין לא עזב את "התינוקת" שלו.

בוקר אחד כשהיה בערך בן שנתיים הוא חזר מהגן עצוב וסיפר שהילדים צחקו עליו שהוא משחק בבובות ושבובות זה משחק של בנות , מאז הוא לא נגע בתינוקת שלו יותר מחוץ לבית.

בבית הוא משחק בהכל , במטבח הורוד הוא מבשל , עורך שולחן ושוטף כלים, הוא לוקח את הבובות לטיול בעגלה , הוא בונה בלגו , מרכיב פאזלים ומשחק במכוניות.

אני מנסה להראות להם שאפשר גם אחרת , ללמד אותם שהם שווים למרות  שכל אחד מהם נולד למין אחר.

בתוך ביתי אני מנהלת קרב שקט ולא פשוט עם הצד המרוקאי של משפחתי ומנסה להסביר להם שכאשר בעלי שוטף כלים או מטפל בילדים הוא לא "עוזר" לי , הוא פשוט ממלא את אחריותו כאבא , בן זוג ואיש משפחה, בדיוק כפי שאיני מצפה שיטפחו לי על השכם ויהללו אותי משום שאני יוצאת לעבוד "ועוזרת" בפרנסת המשפחה כך אין שום סיבה להלל ולשבח אותו על כך שהוא מטפל בילדים שלו.

אין לכם מושג עד כמה נחרדתי לגלות שבסניף טויס אר אס בגעש החליטו שתפקיד האשה הוא להישאר בבית ולטפל בעבודות הבית ובילדים ותפקידו של הגבר הוא לצאת לעבוד ולפרנס אם לא כך הדבר  הכיצד אתם מסבירים "שבאגף הבנות"  יש בובות , מטבחים וכלי בית "ובאגף הבנים" יש כלי עבודה , לגו ומכוניות.

בעצם מה שטויס אר אס אומרים לנו ההורים ולילדנו שאשה וגבר אינם שווים.

אישה אינה יכולה להרוויח כמו הגבר משום שאין זה תפקידה לפרנס , הגבר הוא המפרנס העיקרי , אישה אינה יכולה לנהוג (הרי איך היא תדע לנהוג אם רק לבנים מותר לשחק במכוניות) .

וכמובן שאין זה תפקידו של הגבר לטפל בילדיו , להאכיל אותם , להלביש אותם ולהחליף להם.

ההפרדה הבוטה הזאת אומרת כל-כך הרבה מבלי להוציא מילה.

מזל שאני את הילדים שלי לימדתי אחרת.