הורות בשניים

לקח לי זמן לקלוט שאני אמא.

אני חושבת שרק בילד השני הבנתי סוף סוף מה זה אומר להיות אמא.

בהתחלה התנהגתי כמו איזו ילדה קטנה שמשחקת באמא ואבא (למרות שגיל 31 כבר מזמן לא נחשב לילדה)

את האבא די "העלמתי" מהמשחק , הרי היא הייתה בתוך הבטן שלי , את הצירים רק אני הרגשתי , להניק רק אני הנקתי, אז מה הוא נדחף לי באמצע??.

הפעם הראשונה שהבנתי שאני אמא הייתה שהקטן נולד והרגשתי שהעבודה הקודמת שלי כבר לא מתאימה לאמא לשני ילדים מתחת לגיל שנה וחצי , חשבתי שאולי הגיע הזמן לחזור ללימודים אך מכיוון שעדיין הנקתי וגם משום שבעלי מעולם לא נשאר לבד עם הילדים , הבנתי שכנראה זה לא רעיון כל כך טוב (לפחות לא כרגע).

אז התחלתי ללכת לראיונות עבודה ובכל ראיון שהייתי היו שלוש שאלות שהו משאירות אותי בהלם וחסרת מילים , בדרך כלל גם בזה היה מסתיים הראיון ומאותו רגע לא שמעתי יותר מאותם מעסיקים.

שלושת השאלות היו:

1כמה ילדים יש לך?

2. כמה עוד את מתכננת?

3. מה את עושה כשהילדים חולים?

לאחר מספר לא מבוטל של ראיונות כאלה החלטתי להתייעץ עם בעלי ובתמימות שאלתי אותו כיצד הוא עונה לשאלות האלה , בעלי הרים גבה ואמר שבחיים לא שאלו אותו את השאלות האלה ולשאלתי אז למה אותי שואלים הוא ענה מיד מבלי להתבלבל "כי את אמא זה התפקיד שלך לטפל בילדים".

מאז השתכללתי בראיונות והתשובות שלי על שלושת השאלות היו:

1. כמה ילדים יש לך? – "וואלה לא זוכרת , אני אחזור הביתה אספור אותם ואחזור אלייך עם תשובה."

2.כמה את עוד מתכננת? – "כמה שיותר , לפחות קבוצת כדורגל ואת כולם אני מתכוונת לעשות עם בראד פיט."

3. מה את עושה כשהם חולים? – "בהתחלה חשבתי לקחת אותם לרופא אבל במחשבה שנייה זה נראה לי בזבוז זמן אז שיניתי גישה ,מה שמקולקל זורקים ועושים חדש"

מאז גיליתי שמי שנשאר בהלם וחסר מילים זה המראיין , מה שבדרך כלל גרם לי להתקבל לעבודה.

אבל יותר מהכל מה שהטריד אותי הייתה התשובה של בעלי , ניסיתי להבין למה משום שאני אמא זה מובן מאליו שהילדים הם אחריותי הבלעדית? האם עשיתי אותם לבד?

ואז נפל לי האסימון , כל עוד החברה שלנו מעבירה את המסר שגידול הילדים הם תפקידה של האם שום דבר לא ישתנה ונישאר תקועים איפשהו בשנות ה 50 , כל עוד בכל הפרסומות למוצרי תינוקות וילדים הפנייה תהיה לאם , כ עוד שדות החתלה ימשיכו להיות רק בשירותי הנשים , כל עוד ועל השלטים בחניונים בקניונים יהיה כתוב "לאמהות עם עגלות" ,כל עוד במעברי החצייה בשפת המדרכה בירידה עם העגלות יהיה כתוב "לאם ולתינוק" כל עוד כל זה לא ישתנה אנחנו נמשיך להשריש בתוכינו שתפקיד האב הוא רק לייצר ולפרנס.

הבנתי שהשינוי צריך להתחיל אצלי בבית , הבנתי שהילדים שלי צריכים לראות אבא שותף , פעיל ומעורב – בדיוק כמו אמא!

מהר מאוד גילינו כולנו שיש דברים שאבא עושה אפילו יותר טוב מאמא , הילדים גילו את אבא שלהם מחדש ואבא שלהם גילה אותם.

אמא הצליחה סוף סוף להגשים חלום ולחזור ללימודים .

ויכולנו לסיים את הסיפור ב.. הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.. אם רק עוד חברות יבינו שהיום הפנייה צריכה להיות לאמהות ואבות כאחד , כי מלבד ללדת אותם ולהניק אותם אין דבר שאבא לא יכול לעשות אז למה שלא תנסו לשנן ולשנות כדי שבעתיד כולנו נדע להגיד "להורה ולתינוק" כי נכון שאמא יש רק אחת , אבל אבא זה טוב כפליים! וזה מבלי שבכלל הזכרתי את המשפחות שבהם אבא יש שניים. 🙂

#פוסט זה תוכנן להיות חלק ממהלך של קבוצת בלוגרים של "הכוורת" בו משתתפים מעל 40 בלוגים במטרה להוציא את אבן השפה בה דובר בפוסט מן השוק. לשמחתינו הודיעה לנו חברת אקרשטיין מיד עם העברת הבקשה להסרת האבן מן הקטלוג כי הם אכן מתכוונים לעשות זאת בהקדם והודו לנו על פנייתינו.

אנחנו מסירים בפני חברת אקרשטיין את הכובע על בחירתה לתרום להורות שיווויונית בישראל ומצפים לראות את האבן מוסרת מהקטלוג בימים הקרובים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s