4

השנה הנפלאה בחיי!

Sunbeams_+1_-1_tonemapped

השנה הנפלאה בחיי דווקא החלה במשבר , מצאתי את עצמי מאובחנת במחלה כרונית , עובדת בעבודה שמרגישה לי כהתפשרות, חיה חיי משפחה לא מספקים ומאבדת סבתא אהובה. הייתי הולכת לישון כל לילה בבכי וקמה בבוקר בייאוש מוחלט. הבנתי שאני צריכה שינוי ולא ידעתי בדיוק איך ומה.

הדבר הראשון שעשיתי היה להפסיק לעשן, לאחר מכן הפכתי לצמחונית ומשם הדרך לטבעונות הייתה קצרה. אמנם הרגשתי שינוי , אך הוא היה בעיקר פיזי, וכמובן שזה לא היה מספיק.
החלטתי שאני הולכת לטיפול בכדי להבין מה אני רוצה ומה בדיוק אני מחפשת , ניסיתי מספר שיטות ומספר טיפולים; לצערי, לא הרגשתי שמשהו מהם עוזר.
ואז, ממש במקרה (היום אני יודעת שאין דבר כזה מקריות) פגשתי מטפלת ומורה לתטא הילינג בשם ליליה זקס סוקול . לא ידעתי בדיוק מה זה תטא הילינג אבל מה שכן ידעתי זה שבשעה וחצי שהייתי אצלה בטיפול הגשתי משהו זז בתוכי , יצאתי מהטיפול בהרגשה שמשהו בי השתנה , לא ידעתי להסביר מה זה ומה בדיוק קרה לי.
ביומיים הראשונים לאחר הטיפול הייתי בהיי, אקסטזה, הרגשתי כל יכולה, כאילו כל העולם נמצא בכף ידי. לאחר היומיים האלו הגיעה הירידה המתבקשת. נכנסתי לדיכאון וניסיתי בכל כוחי להתרומם לחזור לאותה תחושת ההיי שחשתי עד לא מזמן, אך לא הצלחתי.

מיד הרמתי טלפון לליליה ושאלתי אותה מה קרה לי. היא הסבירה לי שבטיפול פגשתי את עצמי, העזתי לראשונה לדבר את החלומות שלי, להגיד אותם בקול רם, להגיד אותם לעולם אבל בעיקר לעצמי, ומה שאני חווה כרגע זו בעצם המלחמה הפנימית שלי בין הרצוי – החלומות והשאיפות שלי, לבין המצוי – החיים שאני חיה כאן ועכשיו.

שלושה חודשים לאחר אותה שיחה, כבר אחזתי ביד תעודת בוגרת קורס תטא הילינג יסוד ושלושה ימים לאחר מכן – תעודת מתקדמים. היום, אני חצי שנה לאחר מכן ואני מחזיקה בתעודה נוספת – מדריכת עיסוי תינוקות. בחודשים הקרובים אני עתידה לקבל שתי תעודות נוספות .
אני מקימה את העסק שלי : "אמה-מקום של אהבה" , מקום ביתי , חמים ואינטימי שעוסק בליווי אמהות לאחר לידה , סדנאות עיסוי תינוקות, מכירת קוסמטיקה טבעית וטיפולי איזון גוף נפש באמצעות מגע.
בנוסף לכל אלו, ואולי הכי חשוב – כשישבתי אז שם אצל ליליה לפני תשעה חודשים, זרקתי שיש לי חלום – לכתוב!
מיד כשיצאתי ממנה "שכחתי" מהחלום ,זה היה משהו שאפילו לא הרשתי לעצמי לחשוב עליו. מאז שאני זוכרת את עצמי כתבתי , בבית יש לי מגירות עמוסות בשירים, סיפורים, הגיגים, דברים שנשארו ביני לבין המגירה. דברים שאיש מעולם לא ראה.

לפני כחודש קיבלתי הצעה להיות חלק מקבוצת בלוגריות , קבוצת נשים נפלאות ומהממות אחת אחת , נשים מקסימות שתוך שבועות ספורים הפכו להיות חלק משמעותי בחיי – קרן , עדי , מעיין , יפעת ומלי – חברותיי ואחיותיי לדרך!

אז הנה, חלפה לה שנה וספרתי כבר שישה דברים מופלאים שאני מודה עליהם מדי יום ביומו.

1. הפסקתי לעשן
2. הפכתי לטבעונית
3. התחלתי ללמוד
4. הפכתי לעצמאית
5. התחלתי לכתוב מחוץ למגירה
6. הכרתי חברות חדשות ומדהימות.

ו…. יש עוד דבר אחד קטן אבל זו כבר הפתעה … את הדבר השביעי אספר לכם אולי בשנה הבאה 🙂

0

הורות בשניים

לקח לי זמן לקלוט שאני אמא.

אני חושבת שרק בילד השני הבנתי סוף סוף מה זה אומר להיות אמא.

בהתחלה התנהגתי כמו איזו ילדה קטנה שמשחקת באמא ואבא (למרות שגיל 31 כבר מזמן לא נחשב לילדה)

את האבא די "העלמתי" מהמשחק , הרי היא הייתה בתוך הבטן שלי , את הצירים רק אני הרגשתי , להניק רק אני הנקתי, אז מה הוא נדחף לי באמצע??.

הפעם הראשונה שהבנתי שאני אמא הייתה שהקטן נולד והרגשתי שהעבודה הקודמת שלי כבר לא מתאימה לאמא לשני ילדים מתחת לגיל שנה וחצי , חשבתי שאולי הגיע הזמן לחזור ללימודים אך מכיוון שעדיין הנקתי וגם משום שבעלי מעולם לא נשאר לבד עם הילדים , הבנתי שכנראה זה לא רעיון כל כך טוב (לפחות לא כרגע).

אז התחלתי ללכת לראיונות עבודה ובכל ראיון שהייתי היו שלוש שאלות שהו משאירות אותי בהלם וחסרת מילים , בדרך כלל גם בזה היה מסתיים הראיון ומאותו רגע לא שמעתי יותר מאותם מעסיקים.

שלושת השאלות היו:

1כמה ילדים יש לך?

2. כמה עוד את מתכננת?

3. מה את עושה כשהילדים חולים?

לאחר מספר לא מבוטל של ראיונות כאלה החלטתי להתייעץ עם בעלי ובתמימות שאלתי אותו כיצד הוא עונה לשאלות האלה , בעלי הרים גבה ואמר שבחיים לא שאלו אותו את השאלות האלה ולשאלתי אז למה אותי שואלים הוא ענה מיד מבלי להתבלבל "כי את אמא זה התפקיד שלך לטפל בילדים".

מאז השתכללתי בראיונות והתשובות שלי על שלושת השאלות היו:

1. כמה ילדים יש לך? – "וואלה לא זוכרת , אני אחזור הביתה אספור אותם ואחזור אלייך עם תשובה."

2.כמה את עוד מתכננת? – "כמה שיותר , לפחות קבוצת כדורגל ואת כולם אני מתכוונת לעשות עם בראד פיט."

3. מה את עושה כשהם חולים? – "בהתחלה חשבתי לקחת אותם לרופא אבל במחשבה שנייה זה נראה לי בזבוז זמן אז שיניתי גישה ,מה שמקולקל זורקים ועושים חדש"

מאז גיליתי שמי שנשאר בהלם וחסר מילים זה המראיין , מה שבדרך כלל גרם לי להתקבל לעבודה.

אבל יותר מהכל מה שהטריד אותי הייתה התשובה של בעלי , ניסיתי להבין למה משום שאני אמא זה מובן מאליו שהילדים הם אחריותי הבלעדית? האם עשיתי אותם לבד?

ואז נפל לי האסימון , כל עוד החברה שלנו מעבירה את המסר שגידול הילדים הם תפקידה של האם שום דבר לא ישתנה ונישאר תקועים איפשהו בשנות ה 50 , כל עוד בכל הפרסומות למוצרי תינוקות וילדים הפנייה תהיה לאם , כ עוד שדות החתלה ימשיכו להיות רק בשירותי הנשים , כל עוד ועל השלטים בחניונים בקניונים יהיה כתוב "לאמהות עם עגלות" ,כל עוד במעברי החצייה בשפת המדרכה בירידה עם העגלות יהיה כתוב "לאם ולתינוק" כל עוד כל זה לא ישתנה אנחנו נמשיך להשריש בתוכינו שתפקיד האב הוא רק לייצר ולפרנס.

הבנתי שהשינוי צריך להתחיל אצלי בבית , הבנתי שהילדים שלי צריכים לראות אבא שותף , פעיל ומעורב – בדיוק כמו אמא!

מהר מאוד גילינו כולנו שיש דברים שאבא עושה אפילו יותר טוב מאמא , הילדים גילו את אבא שלהם מחדש ואבא שלהם גילה אותם.

אמא הצליחה סוף סוף להגשים חלום ולחזור ללימודים .

ויכולנו לסיים את הסיפור ב.. הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.. אם רק עוד חברות יבינו שהיום הפנייה צריכה להיות לאמהות ואבות כאחד , כי מלבד ללדת אותם ולהניק אותם אין דבר שאבא לא יכול לעשות אז למה שלא תנסו לשנן ולשנות כדי שבעתיד כולנו נדע להגיד "להורה ולתינוק" כי נכון שאמא יש רק אחת , אבל אבא זה טוב כפליים! וזה מבלי שבכלל הזכרתי את המשפחות שבהם אבא יש שניים. 🙂

#פוסט זה תוכנן להיות חלק ממהלך של קבוצת בלוגרים של "הכוורת" בו משתתפים מעל 40 בלוגים במטרה להוציא את אבן השפה בה דובר בפוסט מן השוק. לשמחתינו הודיעה לנו חברת אקרשטיין מיד עם העברת הבקשה להסרת האבן מן הקטלוג כי הם אכן מתכוונים לעשות זאת בהקדם והודו לנו על פנייתינו.

אנחנו מסירים בפני חברת אקרשטיין את הכובע על בחירתה לתרום להורות שיווויונית בישראל ומצפים לראות את האבן מוסרת מהקטלוג בימים הקרובים.

0

חשיבות המגע!

נובמבר 2014 231

הרגע המשמעותי בחיי היה הרגע הזה השנייה הזאת שבה הוציאו את האפרוח הקטן מהבטן שלי והניחו לי אותו על החזה. (לצערי לא זכיתי לזה עם הגדולה משום שמחדר הלידה היא נלקחה במהירות לטיפול נמרץ).

עד לאותו הרגע , לאורך כל הלידה היה לי קר ובעיקר כואב, ואז הניחו אותו עליי , הרגשתי את גופו הקטן והרטוב מונח עליי ובאותו רגע גל של חום ,רוגע ואושר הציף אותי ועטף את כולי.

אצלנו בבית כל הזמן נוגעים!! זה בית שהוא מלא בחום,מגע ואהבה. הילדים מקבלים עיסוי בכל ערב לפני השינה מהיום שנולדו ו.אנחנו מקפידים על חוק 20\20-(חוק שאומר שכל אחד חייב לקבל מינימום 20 חיבוקים ליום כל חיבוק ל20 שניות לפחות).

מחקרים מראים שחיבוק משחרר הורמונים שגורמים לרגיעה,לתחושת ביטחון ולחיזוק המערכת החיסונית.

אפילו היפוקרתס (רופא יווני ומחבר "שבועת הרופאים") אמר כבר 400 שנה לפנה"ס – "מגע הינו הדרך הטובה ביותר להעביר מסר שלא ניתן להעביר במילים ועיסוי הינו הדרך היעילה ביותר בכדי לעודד את הגוף לטפל בעצמו".

בעור שלנו נמצאים הרבה קצוות עצבים ולכן כל חיבוק,מגע ועיסוי גורמים לגירוי ומשפיעים על כל המערכות בגוף.

מיום היוולדנו אנו זקוקים למגע לצורך התפתחות והישרדות , נעשו אף מחקרים בפגיות שהראו שפגים אשר אשר חוו מגע שוטף שרדו יותר מפגים אשר לא חוו מגע כלל.

אצלי במרכז  "אמה-מקום של אהבה" אני מעבירה סדנת עיסוי תינוקות , בעזרת העיסוי אנו מחזקים את הקשר בין האם לתינוק, העיסוי מרגיע הן את האם והן התינוק , משחרר אצל האם את הורמון ההנקה אוקסיטוצין, מגרה את חושיו של התינוק ומלמד אותו על גבולות גופו.

בנוסף בקליניקה חמה ואינטימית אני מטפלת באמהות באמצעות מגע , טיפול תומך ומאזן שתורם לרגיעה ולהקלה בתסמינים של דיכאון לאחר לידה.

והכי חשוב ! אוזן קשבת , חיבוק ולב רחב אוהב ומכיל.

כי כולנו צריכים מגע! בכל גיל ובכל שלב.

0

רוטשילד , תעשה לי ילד!

מאז שהייתי קטנה חלמתי על משפחה גדולה , אבא , אמא , חמישה ילדים , כלב ואוגר ,

וכל זה ארוז בתוך בית קטן עם גג רעפים חצר וגדר לבנה, כן בדיוק כזה כמו בסרטים .

אני אהיה גבוהה ורזה וגם בלונדינית כמובן ובעלי יהיה גבוה ושחום עם עיניים כחולות וכל חמשת הילדים יתרוצצו מסביבנו מצחקקים ומאושרים עם תלתלים זהובים ועיניים ירוקות.

מאז עבר  קצת זמן ואני גדלתי ,גם החלום קצת השתנה. גבוהה רזה ובלונדינית אני לא! גם בעלי לא ממש גבוה ושחום ובטח לא עם עיניים כחולות , וגם הילדים לא בדיוק נראים כאילו יצאו מקטלוג שוודי , אבל דבר אחד נשאר , כמו אז אני עדיין רוצה משפחה גדולה עם בית קטן חצר  וגדר לבנה.

אבל כמו שאתם יודעים חלומות לחוד ומציאות לחוד!

קצת לפני שהתחתנו גילינו שהחלומות שלנו פחות או יותר דומים אז מיד נכנסנו להריון ועברנו למושב לבית קטן עם חצר וגדר לבנה (טוב נו גדר חומה – לא צריך להיות קטנוניים)

ואז נולדה הילדה הכי מדהימה עלי אדמות ומזוג הפכנו למשפחה.

כעבור שלושה חודשים כאשר תמה לה חופשת הלידה הבנו שלמרות הרצון של שנינו לשמור את האפרוחית הקטנה עוד קצת בבית אם אנחנו רוצים שתהיה לנו האפשרות להאכיל אותה ולהלביש אותה אין ברירה אני חייבת לחזור לעבודה!

אז חזרתי לעבודה ומהר גילינו שחצי מהמשכורת שלי הולכת להוצאות של הגן , אז עשינו צמצומים – אין בתי קפה, ואין חופשות ואין בילויים!

חודשיים אחרי שחזרתי לעבודה ,במקרה, בטעות וממש לא בכוונה גילינו שעוד אפרוח קטן מחכה לבקוע.

כשהוא נולד הודעתי שהפעם אני לא מתכוונת לחזור לעבודה כל כך מהר!

אז ארזנו ארגזים ועזבנו את הבית והחצר ועברנו לדירת שיכון קטנה וחמודה באיזו עיר שכנה והיינו מאושרים ומאוד מצומצמים.

הוא גדל עוד קצת וכבר לא הייתה ברירה וגם הוא נכנס לגן וחזרתי לעבודה , משכורת אחת למחייה ומשכורת אחת לתשלום גנים.

וויום אחד הזכרתי לו שפעם כשנפגשנו היה לנו חלום על משפחה גדולה בבית קטן עם חצר וגדר לבנה,  אמרתי לו שעל החלום של הבית כבר וויתרתי אבל אני רוצה לפחות עוד אפרוח קטן אחד כדי להרגיש שהמשפחה הזאת שלמה!

ואז הוא הסתכל עליי פניו לבנות כסיד , לקח דף ולקח עט , חישב, חיבר , הוריד , החסיר הניח את הדף ואמר!!

שניים זה מספיק ודי!

הרגשתי איך הדמעות קצת חונקות בגרון , אבל בפנים ידעתי שהוא צודק , אם אני רוצה להעניק לשני האפרוחים שיש לי חינוך טוב , בית טוב, שכונה טובה והורים טובים , אני צריכה לוותר על משפחה גדולה , אלא אם אראלה תתקשר …

ז אם אתם פוגשים אותה תגידו לה רק למהר כי השעון הביולוגי כבר התחיל מזמן לתקתק ואני מתחילה להיות קצת זקנה 😉