שנה אחת נגמרת , ושנה חדשה בפתח , ובא לי לצעוק לה "רגע , רגע חכי ! עוד לא הספקתי ! עוד לא עשיתי! וזה לא שלא קרו לי דברים מדהימים בשנה שחלפה וזה לא שנחתי על זרי דפנה וממש לא חלמתי חלומות בהקיץ , דווקא הגשמתי חלומות .
התחלתי ללמוד , הפכתי לעצמאית התחלתי לראות את האור בהמון תחומים בחיי – חוץ מאחד!
מאז שאני זוכרת את עצמי בכל שנה אני מבטיחה לעצמי שהשנה הזאת לא ארגיש לבד וגם השנה כמו בכל שנה לא הצלחתי לקיים את ההבטחה…
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהרגשתי לבד ,שם ילדה קטנה,אולי בת שלוש שוכבת במיטה קטנה בחדר אחד בקיבוץ . במיטות לידי עוד ארבעה ילדים הם ישנים בשקט שלווים ואני רק רוצה חיבוק של אמא , אבל אמא רחוקה, בלתי מושגת…
אני חושבת שזה הרגע שנשבעתי שאני לא אעזוב את הילדים שלי אפילו לדקה שלא יעבור אפילו לא לילה אחד שאני לא לצידם עם זרועות פתוחות מוכנות לחיבוק.
לפני כמעט חמש שנים הפכתי לאמא וגם הלילה כמו בכל לילה מאז שהם נולדו הם לידי במיטה מחובקים עטופים.
מהר מאוד המיטה הזוגית נהייתה צפופה ובעלי פינה את מקומו ועבר לספה ונשארנו שתינו .
ובבוקר אחד נולד הקטן והפכנו לשלישייה .
הזוגיות שמלחתחילה לא הייתה טובה הפכה לבלתי נסבלת עם הזמן הבנו שאין מה להציל והחלטנו להתגרש.
פתאום נתקפתי בחרדה משתקת !! אם אני מתגרשת זה אומר שיהיו לילות שהילדים יהיו אצל אבא שלהם!! הם יהיו שם לבד בלי החיבוק של אמא!! המחשבה הזאת הבהילה אותי וגרמה לי לשקול מחדש את כל נושא הגירושים הזה! זה לא מובן לי ! זה לא מסתדר לי!! הילדים שלי לא יהיו בלי אמא!
אז הוא חזר הביתה ואני בזוג אבל לבד, וזה בסדר וזה כמו תמיד , כי אני רגילה כי תמיד הייתי לבד.
אז אני נושקת למצח של הגדולה ומלטפת את שערו של הקטן ולוחשת להם באוזן "אמא כאן ! אתם אף פעם לא תהיו לבד!
הורות עושים באהבה או לא עושים בכלל 