0

אני מודה! אני אמא גרועה!

פברואר 2015 024כשמגיע תינוק חדש הביתה דברים משתנים וזה לא משנה אם זה הראשון , השני , השלישי או השביעי . הדינמיקה בבית משתנה , משהו זז , משנה כיוון , אנחנו משתנות7 , הזוגיות , אפילו הרהיטים.

כל תינוק מביא איתו משהו חדש לפעמים עם כל האושר והאהבה גם משהוו לא טוב!

שששש … אסור לדבר על זה הרגע נולד תינוק את אמורה להיות שמחה , משפחה מאושרת.

עם שני הילדים הראשונים זה זרם די בקלות האג'נדה ההורית שלי הייתה ברורה לי מלכתחילה והכל זרם על מי מנוחות (פחות או יותר) המשפחה מדי פעם ניסתה לערער אותי ואת סגנון ההורות שלי אבל מכיוון שהייתי מאוד בטוחה בהורות שלו חוץ מצביטה קטנה בלב זה לא ממש הטריד אותי את הקולות המטרידים וזמזומי המבקרים גירשתי בהנף יד.

ואז הגיע השלישי , על משבר הילד השלישי שמעתי רק לאחר הלידה , קשה לי לקרוא לזה משבר ההרגשה הייתה יותר כאילו מישהו לקח אותי וזרק אותי מקומה 36!!  4 חודשים אחרי לידה ואני עדיין מרגישה כאבים בכל סנטימטר בגוף ובואו לא נשכח את הקלוגרמים העודפים שלא יורדים, הבית נראה כאילו עברה פה סופת הוריקן , אני שהקפדתי שיהיה בבית רק אוכל בריא וטרי הרמתי ידיים (שיאכלו מה שרוצים רק שיעזבו אותי בשקט).

רוב הזמן אני מרגישה שאני מגדלת מפלצות ולא ילדים ושינה?? נשבעת לכם שאין לי מושג מה זה!

סף העצבים שלי נמצא במינוס 3 וכמו מרוקאית טובה (או סתם פולניה שנשואה למרוקאי) אני כל היום עצבנית ולא יודעת למה , מבחורה רגועה וחייכנית הפכתי למכשפה שצורחת בקולי קולות על כל מי שלא בא לה בטוב .

זוכרים את הקולות המטרידים מפעם? אז היום הצביטה הקטנה בלב היא כבר כאפה רצינית שממנה אני לא מצליחה להתאושש ובוכה שבועיים או יותר, כי כשאת גם ככה מרגישה האמא הכי גרועה בעולם הדבר האחרון שאת צריכה זה מישהו שיחזק לך את ההרגשה.

העיניין הוא שאף אחד לא באמת מבין אותך – הרי את בחופשת לידה יש לך את כל הזמן שבעולם לנוח , לעשות שופינג ולשתות קפה עם חברה.

אז א'- לא ברור לי עדיין מה הקשר בין חופשה ללידה ומי הדביל שהחליט לחבר את שתי המילים האלה ביחד

ב- לנוח? מי בכלל יכול לנוח כשיש לך תינוק שלא יודע לישון ורוב היום לא יורד מהידיים , שלושה ילדים שמייצרים כביסה כמו קיבוץ שלם , בעל ושני ילדים שרוצים לאכול מדי פעם , ובית שצריך לתחזק ולנקות

ג- שופינג – מילה חביבה מאוד רק שאני לא ממש יודעת מה לעשות איתה , הפעם האחרונה שעשיתי שופינג היה מתישהו בתקופת הרווקות שלי ומשום שעברו חיים שלמים מאז אני זוכרת מה עושים שם רק במעומעם , חוץ מזה מכיוון שאני "בחופשה" ולא קיבלתי משכורת כבר ארבעה חודשים ובעלי לא נשיא לשעבר או מנ"כל חברת חשמל יש ימים שקשה לי אפילו לגרד כמה שקלים למסטיק בזוקה.

ד-לשתות קפה עם חברה -גם זה לא עשיתי כבר שנים רבות , גם אם אצליח להיזכר מי החברות שלי רוב הסיכויים שבבוקר הן עובדות ואחה"צ כמוני עסוקות בריצות , סידורים , הסעות , חוגים וכו…. חוץ מזה שקפה והנקה לא ממש הולך ביחד

אז אחרי שסיכמנו שאני האמא הגרועה בתבל יש לי בקשה – תשתדלו להפסיק להזכיר לי את זה בכל דקה !

אני באמת מנסה , משתדלת ועושה הכי טוב שכרגע אני יכולה ואם אתם רואים שקשה לי אולי במקום לבקר תציעו עזרה?

זה ממש התקבל בברכה -תודה!

 

 

 

4

ככה הצלחתי להניק נגד כל הסיכויים

הרגע הזה שהוא תפס לי את השד והתחיל לינוק היה אחד הרגעים המאושרים בחיי, הרגשתי כאילו זכיתי בפרס נובל או לפחות באוסקר, תמונות של הארוע המרגש נשלחו בוואטסאפ ובקבוצות הפייסבוק הרלוונטיות .

עבדתי קשה עד הרגע הזה , אפילו יותר קשה ממה שעבדתי בזמנו על השלמת הבגרויות , לאחר שהסתיימה ההתרגשות תפסתי את עצמי וניסיתי להבין איך הדבר הטבעי ביותר בעולם הפך להיות עבודה כל כך קשה שרבות פשוט נשברות בדרך או אפילו מרימות ידיים אפילו לפני שניסו.

פעם מזמן אישה הייתה יולדת ומסביבה כל נשות השבט , כולן שם לצידה , לתמוך , לחבק ולהדריך ,העיטוף הזה לא התחיל מהציר הראשון כי אם עוד הרבה לפני. פעם זה היה מובן מאליו שברגע שתינוק נולד הוא מוצמד לאימו , גוף אל גוף , עור לעור.

כשתינוק היה רעב אימו חלצה שד והזינה אותו ,היא לא בדקה בחשש אם מישהו רואה, אם מישהו מעקם את הפרצוף למראה שדה החשוף , היא לא נאלצה להסתתר בחדרי שירותים או מאחורי בדים וכיסויים, הבת שלה ראתה אותה מניקה וגם הבת של השכנה ,כשהן יגדלו להניק יראה להן הכי טבעי והן ידעו מה לעשות.

אני חושבת שהפעם האחרונה שראיתי אישה מניקה הייתה כשהייתי בת שנתיים ואימי הניקה את אחי , במהלך ילדותי ונעוריי לא ראיתי אף אישה שחולצת שד ומניקה ,הנקה הייתה טאבו כמו סקס או  כמו ללכת לשירותים – משהו שיש להצניע – להתבייש בו.

במהלך ההריון שלי אף אחד לא דיבר איתי על הנקה אפילו הרופאה שראתה בבדיקות חוסר איזון הורמונלי בבלוטת התריס לא טרחה להגיד לי שחוסר איזון זה עלול לפגוע בתפוקת החלב.

לאחר הלידה הרגשתי שעליי להילחם עם הצוות בכדי להשאיר את בני שרק נולד איתי , צמוד אליי במהלך  השהות שלנו בבית החולים, כשניסיתי להניק אותו מיד כשיצא  עוד בחדר הלידה והוא לא התחבר ביקשתי עזרה מהמיילדת אך היא אמרה ש "הוא לא אמור לינוק עכשיו" והלכה.

מכיוון שהיו לי קשיים גם בהנקות הקודמות מיד הזמנתי יועצת הנקה שתגיע אליי לבית החולים , היא הגיעה ועם הרבה תמיכה וסבלנות מצידה הוא התחבר והיא הלכה ואני והוא נשארנו לבד . כמה שעות לאחר מכן חתמתי על שחרור מוקדם ועזבנו את בית החולים – הגענו הביתה אני , תינוק , אבא , שני אחים גדולים ,בית, כביסות ,בלגן ובישולים – לשיגרה !

במהלך היום הצמדתי אותו והנקתי, גם לאורך כל הלילה , הייתי כל כך מאושרת שהפעם ההנקה זורמת כל כך בקלות ,לקראת הבוקר הוא כבר סירב להתחבר ונראה ישנוני ,החיתול שהלבשתי לו אתמול לפני השינה – יבש, מיד הלכתי לטיפת חלב הקרובה וביקשתי להיפגש עם יועצת הנקה ניסינו יחד לחבר אותו לשד אבל הוא אפילו לא פתח את הפה ,היא אמרה שהוא נראה מעט אפטי וביקשה שננסה לתת לו בבקבוק , ניסינו לשאוב אבל כלום לא יצא , היא הלכה והביאה לו בקבוק תמ"ל אבל גם אותו הוא סרב לתפוס , היא ליוותה אותנו לרופא ילדים שנמצא בקופה וביקשה שיראה את הילד בדחיפות , הרופא בדק אותו והחל לצעוק עליי שהילד מיובש ושהגענו שנייה לפני שהוא איבד הכרה ונתן לנו הפנייה למיון , במיון חיברו אותו לעירוי ושם היינו יומיים כשבזמן הזה הוא מקבל תמ"ל ואני מנסה לשאוב ולא מצליחה

לאחר יומיים מתישים חוזרים סוף סוף הביתה ואני עדיין אופטימית מזמנת יועצת הנקה נוספת , קונה את כל תרופות הסבתא שיש בשוק , שולחת את הבעל להביא משאבה מיד שרה.

למרות כל הניסיונות הילד מסרב לינוק ואני מתחילה לשאוב , בכל שעתיים מתחברת למשאבה בקושי יוצא אבל אני לא מתייאשת וממשיכה לנסות , בינתיים אני והקטן ביחד במיטה מתחת לפוך עור לעור וככה עוברים הימים , הגדולים שלי שכחו בכלל איך אמא נראית ,הייתה מטרה -והיא להצליח להניק ושום דבר חוץ מזה לא היה חשוב.

קבוצות אמהות בפייסבוק היו הקשר היחיד שלי עם העולם בחוץ . לאחר התייעצויות קבעתי לו תור לקרניוסקראל , לא היה פשוט למצוא לו מטפלת שהייתה פנויה במיידי ולכן כשמצאתי אחת למרות שדרשה 450 שח לשעה לא היססתי ותוך 10 דקות התייצבנו אצלה אך גם הטיפול הזה לא עזר והוא נשאר בסירובו להתחבר.

הזמנתי עוד יועצת הנקה והיא אמרה שאין טעם להמשיך לנסות כי השד שלי ריק ואין לי חלב והלכה בדיוק 5 דקות לאחר שהגיעה (את הכסף כמובן שדרשה ולקחה)

אני ניגבתי את הדמעות והמשכתי לנסות , בינתיים הקטן העלה חום ושוב מצאנו את עצמינו בבית חולים , הפעם מצאנו את עצמינו בבית חולים 5 ימים מחוברים לאנטיביוטיקה , שוב בדיקות , שוב דקירות ואני יושבת לצידו ושואבת , לא זוכרת מתי הפעם אחרונה שאכלתי שתיתי או ישנתי , לאט לאט אני רואה שבכל שאיבה יוצא לי פחות ופחות ואני נאלצת לתת לו יותר בקבוקי תמ"ל מאשר שאוב.

יוצאים מהבית חולים ואני מרגישה כאילו חזרתי עם תינוק אחר , צורח ללא הפסקה , לא רגוע , לא יורד מהידיים , לא ישן דקה!מגיעים לרופאה שמאבחנת ריפלוקס סמוי ורגישות ללקטוז , ברגע הזה אני כבר שבורה ,כועסת על עצמי , על הגוף שלי שאיכזב אותי שאני לא מצליחה לספק לבן שלי את הדבר הכי טבעי בעולם.
יום אחד אחותי מגיעה לביקור והוא כרגיל על הידיים שלי בוכה , אחותי שילדה כמה חודשים לפניי שואלת אם היא יכולה לנסות להניק אותו ואני מסכימה , היא מחברת אותו אליה ולהפתעתי הוא תופס ומתחיל לאכול היא מעבירה אותו אליי , אני מצמידה אותו והוא מפנה את הראש ומתחיל לצרוח , באותו רגע נשברתי , כבר שבוע שאני שואבת וכלום לא יוצא , הבן שלי לא מוכן להתחבר אליי החלטתי שאני מפסיקה להילחם בהנקה ומתחילה להיות אמא.

יש לי תינוק שכבר חודש צורח ללא הפסקה , אני לבד , מותשת ,  מתוסכלת ועייפה , ערב אחד במהלך התקף בכי אני מביטה בו בעיניים טרופות ובבכי שואלת אותו " מה אתה רוצה??!! איך אני יכולה לעזור לך??!! "  ופתאום שמעתי אותו עונה לי – "אני רק רוצה לחזור… – אני רוצה לחזור לרחם , קשה לי פה"

חיבקתי אותו , ניגשתי למקלחת , מילאתי אמבטיה חמימה , שמתי שמנים , כיביתי את האור , הדלקתי נרות ונכנסנו שנינו לאמבט , בשנייה שנכנסנו הבכי פסק ומאז בילינו שעות וימים ביחד באמבט , באחת הפעמים שמתי לב שמטפטף לי חלב מהשד מיד ניסיתי לחבר אותו אבל הוא סתם ליקק את הפיטמה מאז אותה פעם ניסיתי כמה פעמים לחבר אותו , הוא קצ ליקק ועזב , ניסיתי שוב לחזור לשאוב אבל כלום לא יצא , הזמנתי שוב יועצת הנקה הוא לא הסכים להתחבר , הלכנו להוסטאופתיה , מתחבר לשנייה עוזב ומתחיל לצרוח , שוב נשברתי – החלטתי שדי אני יותר לא מנסה!

באותו לילה שכבתי במיטה והבנתי שאני כל הזמן מפחדת , מפחדת מהבוקר שמגיע והילדים בגן ובעלי בעבודה ואני נשארת איתו לבד , אני מפחדת שמגיע הצהריים ואני צריכה לאסוף את הגדולים ואין לי את הכוחות והיכולת לטפל בהם ואני מפחדת מהלילות שאני כבר מותשת מיום מלא צרחות ואני עייפה ורק רוצה לישון ואני איתו לבד – והוא בוכה – הבנתי שאני מפחדת ממנו ,מהבן שלי – מפחדת ממני מהרגע שכבר יגמרו לי הכוחות. פתאום קלטתי שמאז שנולד אני לא מפסיקה לבכות , קמתי מיד מהמיטה והודעתי לבעלי שלמחרת הוא לא הולך לעבודה , שבבוקר כשהוא קם הא לוקח ממני את הילד ונותן לי לישון שעה, כשקמתי בבוקר שתיתי קפה , התקלחתי (לבד לראשונה מאז שנולד) והלכתי לחברה לטיפול רפלקסולוגיה , כשיצאתי ממנה התקשרתי לחברה אחרת שהיא מטפלת בתטא הילינג וקבעתי איתה פגישה , לאחר כמה ימים הגעתי אליה לטיפול כשהקטן עליי במנשא , שהסתיים הטיפול היא שאלה אותי אם היא יכולה לטפל גם בו , כמובן שהסכמתי היא לקחה אותו בידיים ולאחר כ 10 דקות הגישה לי אותו ואמרה " הוא רעב תניקי אותו" , הסברתי לה שאני לא מניקה , היא שאלה אם אני מעוניינת להניק אמרתי לה שברור אבל שכבר מזמן אין לי חלב ושהוא בכלל לא מוכן להתחבר , היא הפצירה בי לנסות . רק קרצה לי ואמרה "תנסי , אין לך מה להפסיד"

הצמדתי אותו אליי והוא פשוט התחבר והחל לינוק כאילו עשה זאת ומאז ומעולם מאז בכל פעם שהיה רעב התחלתי בהנקה ולאחר מכן השלמתי עם תמ"ל , לאט לאט ירדו הכמויות והבקבוקים והיום אנחנו כבר כמעט על הנקה מלאה (אפילו האחות בטיפת חלב מרוצה)

מה שלמדתי מהמסע הזה זה שאמא לא יכולה להאכיל כשאין לה אף אחד שנמצא שם להכיל אותה, השבט של פעם כבר לא קיים ואישה לאחר לידה נשארת לבד, אני ידעתי לבקש עזרה ידעתי גם איזה עזרה אני צריכה ,התיסכול , הבושה וההלקאה העצמית גרמו לכך שלקח לי זמן לבקש עזרה ובכלל להודות שאני צריכה – לפעמים כל מה שיולדת צריכה זה מישהו אחד שיראה אותה , מישהו שיושיט לה יד כדי שלא תרגיש לבד!

 
DSCN1282

0

האשה במראה

את קמה בבוקר ומסתכלת במראה ,את לא מזהה את הדמות שמתבוננת בך בחזרה , רק 10 שנים וכל כך הרבה השתנה , בפנים יש כמה קמטי דאגה , הגוף מעט התעגל , את מעט שפופה, הרבה יותר עייפה.                        הבית עוד שקט ואת מעיזה לחלום שאת במקום אחר, מפנטזת שעוד יש לך זמן ושאת יכולה לעשות כל מהשאת רוצה.

את מתגעגעת לסיגריה שהייתה שם תמיד כנחמה , לכוס יין , לשבת עם חברה ולהזדיין כל הלילה עם מישהו שאת לא מכירה , לבזבז אלפי שקלים על בגדים או ארוחה טובה כי המחוייבות היחידה שיש לך זה שכר דירה.

את רוצה בחזרה את הגוף הצנום שהיה לך , מתגעגעת למבטים , למחזרים , מזכירה לעצמך שגם אז בבקרים הרגשת בודדה אבל גם זוכרת איך בלילות הרגשת מלכה , איך תמיד היה שם מישהו שרצה לגעת ולחבק , תמיד היה מישהו שרצה לאהוב ואיך תמיד הדפת את אלה שהתכוונו לטוב, אהבת תמיד את הילד הרע  זה שתמיד השאיר אותך עם הרגשה שאת לא מספיק טובה , אפילו התחתנת עם אחד כזה כי תמיד היה לך הכי נוח במקום שאת מכירה.

מביטה פעם אחרונה בדמות שבמראה , צוחקת עליה שככה הזניחה את עצמה , מלגלגלת עליה שאם רק תירצי את תיקחי לה את בעלה.

את רוצה לשבת במרפסת עם כוס קפה וסיגריה ואז מסתכלת בבטן התופחת ונזכרת שאת לא יכולה. הדמעות שוב זולגות ואת לא מצליחה לעצור אותן רוצה להיכנס שוב למיטה ולא לצאת לעולם!

את זוכרת איך פעם היה כל כך קל לברוח , מדמיינת איך את עולה על טיסה ונעלמת בלי להשאיר עקבות , אם לא היית כל כך מפחדת אולי כבר מזמן היית עוזבת.

הבית מתחיל להתעורר את מנסה להתאפס ולא ממש מצליחה עובדת על אוטומט מנסה להצליח אבל בעיקר צועקת ובוהה , עוד יום עבר ואת חוזרת למיטה  ושוב הכל שקט ולכמה שעות את יכולה לדמיין שהכל נגמר שאת כבר לא כאן.

0

עצמאית בבטן

אישה בהריוןב 23:00 סגרתי את המחשב ויצאתי מהחדר טיפולים,הרגליים כבר כואבות ,העיניים עוד שנייה נעצמות וכל הכתפיים תפוסות ,ניסיתי להיזכר אם התקלחתי את האמת זה לא ממש משנה כי בין כה וכה אין לי כח , פשטתי את הבגדים ולבשתי פיג'מה רוצה להיכנס למיטה אבל קולטת שראש קטן ומתולתל שוכב לי על הכרית מכיוון שאני לא ממש במצב להחזיר אותה למיטה והסיכוי שאצליח להעיר את אבא שלה שיעשה זאת קלוש , גילגלתי  אותה לכיוונו ועליתי למיטה,  למרות העייפות לא הצלחתי להיכנס לשינה , מתהפכת מצד לצד מחפשת תנוחה נוחה אחת כזאת שגם אוכל לנשום וגם להקל במעט על הצרבת והבחילה , והנה מצאתי… ואני מתחילה לשקוע בשינה ואז בדיוק עכשיו "הוא" מחליט להתנחל לי על השלפוחית , מנסה להזיז אותו , משנה צד והוא בשלו לא זז!! עוד לא נולד וכבר רואים שדומה לאבא שלו!!

אז קמתי לשירותים , זאת הזדמנות מצויינת כבר לבדוק בטלפון אולי איזו מטופלת השאירה הודעה , או אולי מישהי ברגע האחרון החליטה להירשם לסדנא של מחר ואולי איזה מייל נכנס בשעה האחרונה , בדרך חזרה למיטה עוברת בחדר הילדים לכסות את הקטן , הוא לא שם ! כמובן מוצאת גם אותו אצלי במיטה , מגלגלת גם אותו ומצליחה להשתחל במיטה.

שוב מחפשת תנוחה, כרית הנקה אחת מאחורי הגב , השנייה בין הרגליים , מנסה לעצום את העיניים הופ בעיטה בצלעות , כבר לא ממש בטוחה אם זה מהקטן שבחוץ או מהקטן שבפנים, שוב קמה .. חם לי !! מדליקה את המזגן , שותה כוס מים , שוב שירותים על הדרך גם קצת מקיאה , אם אני כבר שם… נכנסת למקלחת .. חוזרת למיטה , מגלגלת אותה לשם , דוחפת אותו לפה את הכריות הנקה מסדרת סביבי כחומת מגן נגד כאפות ובעיטות חיצוניות , שוב עוצמת עיניים והנה עוד שנייה וזה קורה ואז זה שבפנים מתחיל להשתולל , הקטן מתעורר מחפש את המוצץ… כבר 4 בבוקר , קמה , מכינה תיקים , מכינה כריכים , עונה לעוד מייל והודעה  , מעירה , מלבישה , עוד פוסט פירסומי בפייסבוק , מכינה ארוחת בוקר , טלפון נכנס ,מסיעה לגנים וחוזרת מהר כי הנה בעוד שנייה עוד סדנא מתחילה , והמדריכה לא הגיעה וצריך למצוא מחליפה , וחצי מהנרשמות לא הגיעו אז את מוציאה כסף מהכיס ונותנת למדריכה ופותחת עוד מכתב ממס הכנסה ולא ממש מבינה מה הם רוצים כי החודש היו רק הוצאות ואז עוד מכתב מביטוח לאומי שאומר שלא אישרו את השמירת הריון , ואין לך זמן או כח להתעסק עם זה כי כבר 13:00 וצריך לאסוף את הילדים ועוד שיחה נכנסת ועוד מייל והודעה , וארוחת צהריים וגן שעשועים וסוף סוף הגיעה שעת ההשכבה ואת כל כך עייפה וכל מה שבא לך זה להיכנס איתם למיטה , אבל אי אפשר ובעוד דקה מגיעה מטופלת חדשה , אז אוספת את עצמי ונכנסת לחדר טיפולים , מכבה את האור מדליקה את הנרות , בוחרת מוסיקה שקטה ורק מקווה להחזיק ככה מעמד לפחות עד הלידה.

1

מישהו הורג אתכם ואתם שותקים!

קפה ג'ובמאי 2011 יצאו תקנות חדשות האוסרות עישון במקומות ציבוריים! ברוב המקומות אוכפים את החוק ולא תראו כבר אנשים שמעשנים באוטובוסים, רכבות בתי חולים וכו..

אך משום מה בבתי קפה ובמסעדות בעלי המקום מאפשרים לעשן כמעט באופן חופשי!

מי שלא יודע החוק אומר שחל איסור לעשן במסעדות ובתי קפה אלא אם המקום שהוקצה לעישון אינו מקורה בדרך כלשהי ,שטח האיזור אינו עולה על 15 מטר  ושאר האיזור החיצוני צריך להיות שמור ללא מעשנים!

תקנה שאינה מיושמת ברוב בתי הקפה!

למי שאינו יודע עישון פסיבי מתרחש כאשר אדם שאינו מעשן שואף לריאותיו עשן סיגריות שמעשנים אחרים שנמצאים בקרבתו , על אף העובדה שהעשן נמהל באוויר הפתוח אלו הנמצאים בקרבת מעשנים נאלצים לשאוף לקרבם את העשן בדומה למעשנים עצמם.

עשן הסיגריות מכיל כ- 4000 כימיקלים שונים בהם 350 חומרים שהוכחו כמסרטנים , כל אלו נשאפים לריאותיו של המעשן הפסיבי ולכן עישון פסיבי גורם לנזקים בריאותיים דומים לנזקי העישון האקטיבי.

מנתוני ארגוני הבריאות העולמי מסתבר שישנה עלייה של כ 25% לחלות בסרטן ובאוטם שריר הלב אצל המעשנים הפסיביים , מדי שנה מתים בישראל 1500 איש כתוצאה מחשיפה לעישון פסיבי.   חולי אסטמה וילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר בעת חשיפה לעשן הסיגריות ומצבם מחמיר.

אם אנחנו לא נדבר , אם אנחנו נאפשר להם לעשן לידינו ולצפצף על החוק אז אנחנו הורגים את עצמנו!

היום הלכנו כל המשפחה לחגוג לגדולה שלנו יום הולדת 5 בקפה ג'ו בקניון ערים בכפר סבא , מכיוון שלא היה מקום בפנים התיישבנו בחוץ , פינת הישיבה בחוץ היא מקורה ולכן ע"פ החוק העישון שם אסור!

קצת לפני שהזמנו את המנות הרגשתי ריח של סיגריה , מכיוון שאני סובלת ממחלת ריאות ובני חולה אסטמה כל שאיפה הכי קטנה של עשן סיגריות גורם לנו לתחושת מחנק .פניתי לקבוצת האנשים שישבו מאחורינו וביקשתי מהאישה שהדליקה את הסיגריה שתכבה אותה , היא טענה שזכותה לעשן ואף קיבלה לכך אישור מהמלצרית, פניתי למנהל המשמרת והסברתי לו את המצב הוא טען שהם מרשים לעשן במקום , הסברתי לו שלפי החוק אסור לעשן במקום ובמידה ואני אזמין פקח גם בית הקפה וגם המעשנת יקבלו קנס, בשלב הזה בעלה של המעשנת התנפל עליי בצעקות , הוא נעמד והחל לנופף בידיו מול פניי ולצעוק , שלפתי את המצלמה בכדי לצלם והוא דחף את ידי , בשלב הזה בעלי עצר אותו לקחנו את הילדים שהיו מאוד נסערים מהסיטואציה ועזבנו את המקום.

כל העת מנהל המשמרת עומד ומסתכל ולא עושה דבר!

כל הכבוד לקפה ג'ו כפר  סבא על כך שהם מעודדים אלימות ועבירה על החוק!

1

סליחה גברת , את יכולה להחליף לבת שלי חיתול?

מרץ אפריל 2015 5426ערב יום שישי,כל המשפחה סביב השולחן , איתנו יושבים גם בן הדוד שלי עם הבת המטריפה שלו בת השנה, אמא שלה נמצאת בחו"ל מטעם העבודה כבר שבועיים , ככה זה כששני ההורים קרייריסטים , חלוקת התפקידים שווה!      הוא מאכיל אותה , אחרי האוכל הוא מקלח אותה , מלביש לה פיג'מה , מכין לה בקבוק, הוא גם יקריא לה סיפור לפני השינה ובלילה כשהיא תתעורר הוא יקום אליה וילטף וינשק ,יחבק וירגיע.

כשהיא נולדה הוא לקח חופשת לידה , הוא גם היה שם בראיון עם המטפלת – הוא אבא שלה בדיוק כפי שאמא שלה היא אמא שלה.                                                                                                                                     הוא לא חושב שהוא עושה משהו מיוחד , היא הבת שלו , הוא אוהב אותה , זאת אחריותו לדאוג לה ולטפל בה, אבל יש לו בעיה , מסתבר שלא כולם חושבים כמוהו.

אני לא יודעת אם שמתם לב לעובדה שברוב המקומות הציבוריים , פינות ההחתלה נמצאות או בשירותי נשים או בתוך פינות ההנקה, מה שאומר שהן אינן נגישות לאבות שרוצים להחליף לילדיהם!

אני לא אכנס כרגע לדיון שלדעתי פינת החתלה לא צריכה להיות בתוך חדר ההנקה משום שכפי שאני לא הייתי אוכלת בתוך שירותים אני לא חושבת שצריך להאכיל תינוק בשירותים (וכן פינת החתלה היא שירותים לכל דבר)

אני לא מצליחה להבין למה במדינתנו הנאורה עדיין חושבים שתפקיד גידול וטיפול הילדים הוא רק תפקידה של האם??

אני חייבת להודות שלא בכל מקום זה כך וכן ראיתי במסעדה מסויימת פינת החתלה נפרדת , וגם בקניון אחד יש שירותים נפרדים לילדים ובשירותים האלה יש גם פינת החתלה שנגישה לכל המינים אבל עדיין ברוב המקומות , אפילו בקניונים החדשים שנבנים עדיין פינות ההחתלה אינן נגישות לאבות!!

זה התפקיד שלנו , של כולנו כהורים! אמהות ואבות כאחד להרים קול צעקה ולדרוש שפינות ההחתלה יהיו נגישות לכולנו!

מרץ אפריל 2015 5422

3

איך הורדתי 10 קילו בחודש ימים

קלאודיה שיפרזיכרון ילדות ראשון:

השנה סוף שנות ה70 ותחילת שנות ה 80 , אני אולי בת שנתיים , יום הולדת בגן בקיבוץ, כל הילדים סביב השולחן , על השולחן מפה לבנה , כל ילד מקבל צלוחית עם במבה וכמה קוביות שוקולד, ההמצאה הקיבוצניקית הזאת של השילוב של במבה עם שוקולד גרמה לחברת אוסם 30 שנה לאחר מכן לצאת עם חטיף חדש "במבה נוגט". להמשיך לקרוא

1

מכת מצריים – ניקיונות!

שייק בריאאף פעם לא הצלחתי להבין איך בכל שנה אנו חוגגים את העובדה שיצאנו מעבדות לחרות – בעבודה קשה! לא תראה בית שבו לא מנקים , מסדרים וזורקים כאילו מה? סתם ככה במהלך השנה אתם לא מנקים? התריסים מתלכלכים רק לפני פסח? ארונות הבגדים מסדרים את עצמם כל השנה ובפסח שובתים?

כולם מגיעים לארוחת החג עצבנים ומרוטים ורק מחכים שיגיע הרגע ויוכלו לשבת על הספה , לפתוח כפתור ולחכות "שיעברו הפקקים" (חבל רק שאף אחד לא עידכן אותם שהפקקים כנראה יעברו רק שבוע הבא ..

מכיוון שלצערי הבית שלי במהלך כל השנה משום מה לא מנקה את עצמו ואני נאלצת כל יום להקדיש שעה וחצי בממוצע לניקיון אז בפסח אני לא צריכה לנקות מעבר לרגיל מה שמשאיר לי זמן לניקיון אחר!

ניקיון הגוף והנפש!

ניקוי הנפש

הניקיון הזה מתחיל במדיטציה , בהקשבה ומחשבה  אילו אמונות והרגלים כבר אינם משרתים אותי ואפשר לשלוח אותם ולהחליפם באמונות מחזקות ומעצימות.

ניקוי הגוף

מאז שהפכתי לטבעונית לפני שנתיים אני מאוד מאמינה "בגופנו מקדשנו" בדרך כלל אני מקפידה על מה שנכנס לי לגוף , אבל בכל זאת גם לי יש חולשות וגם אני נשברת לפעמים.

עם בוא האביב והאלרגיות זה זמן מצויין לפנק את הגוף בדברים קצת יותר מזינים.

חיפשתי משקאות שגם יתנו לגוף כמה שיותר ויטמינים מינרליים ואנטיאוקסידנטיים וגם שילדים יאהבו!

שייק בננה:

1.בננה

2.כוס חלב שקדים

3.כוסית קפואה של ספירולינה

4. 6 פולי קקאו נא

5. חופן ג'וג'י ברי

6. כף זרעי צ'ייה

שייק אסאי

1. 50 גרם אסאי קפוא

2. כוסית קפואה של עשב חיטה\עשב שעורה

3.חצי כוס מיץ אננס

מיץ סלק

1. סלק

2. 2 גזרים

3. תפוח

4. סלרי

אנו משתדלים לשלב את השייקים האלה בתפריט שלנו מידי יום .בימים בהם אני ממהרת הם גם תחליף לארוחות ואין דבר שיותר משמח אותי כאמא שהילדים שלי מבקשים שאני אכין להם "מיץ בריא".

0

אתם לא אוהבים ילדים? – אז למה עשיתם?

פברואר 2015 025אני רוצה לגלות לכם סוד , הבעייה היא שאם אני אגלה לכם יש סיכוי שאני אאלץ להרוג אתכם, אלא אם כן . תבטיחו לי שאתם לא מגלים לאף אחד – סיכמנו? יופי אז תתקרבו קצת …. "אני קיבוצניקית.!"
כן, נולדתי בקיבוץ אי שם בדרום . קצת לפני או אולי בדיוק בתחילת גיל ההתבגרות הוריי החליטו שעוברים העירה וכך מצאתי את עצמי בעיר השוקקת חיים – כפר סבא.
אני לא ממש יודעת להגיד אם אני לא התאמתי לקיבוץ או שהקיבוץ לא התאים לי , מה שבטוח זה שמשהו לא בדיוק זרם שם.
מה שכן טוב בקיבוץ זה שבזכות העובדה שאני יוצאת קיבוץ יש לי את הפריבילגיה לכעוס על ההורים שלי ולגרום להם רגשות אשם לכל החיים (אתם יודעים למה אני מתכוונת , נושא הלינה המשותפת וכל זה)
בכל מקרה מה שאני מנסה להגיד זה שמאז שהחברה החליטה שאני מבוגרת ,שזה בעצם כל חיי יצא לי לעסוק בתחום החינוך , במהלך השנים האלו נתקלתי בהרבה סוגים של הורים אך בשנים האחרונות אני נתקלת יותר ויותר בכאלה שעשו ילדים רק בגלל שכולם עושים!
ואיך אני יודעת אתם שואלים? – ובכן רובם לא עובדים או עובדים חלקית , למרות זאת הילדים שלהם הם הראשונים שמגיעים לגן , עוד לפני שהציפורים התעוררו ושהשער נפתח , הם יגיעו עם החיתול ספוג בנוזלים עוד מהלילה , חטיף ביד ובקבוק חלב (למרות שהם כבר בני 5) הם גם האחרונים לעזוב את הגן , בחורף זה כשכבר חושך בחוץ ושתי דקות אחרי שהגן כבר נסגר.
ההורים לא מבינים למה הגן צריך להיות סגור בשבת וכועסים על הגננת למה היא צריכה כל -כך הרבה חופשים – "כל חול המועד , אי אפשר רק ערב חג??!! "
חשבתי שאולי במקום להתעצבן ולרחם על הילדים האומללים שלא מבינים שההורים שלהם באמת אוהבים אותם , כי אם לא למה הם ממלאים אותם במתנות , חטיפים ובגדי מעצבים? חשבתי שאולי פשוט כדאי להקים עבורם קיבוץ , קיבוץ כזה כמו של פעם , עם לינה משותפת ומטפלות מתחלפות ושומרת לילה במקום חיבוק של אמא , עם גן כזה שפתוח 20 שעות ביממה 365 יום בשנה , כזה שאפשר לזרוק שם את הילד כשנמאס ואין כח וגם סתם כשלא יודעים מה לעשות איתו.

בחירות? בשביל מה?
הרבה הורים נזעקו כאשר גילו שביום הבחירות הגנים סגורים , הם באמת לא מבינים מה הם אמורים עכשיו לעשות יום שלם עם הילדים (ועוד כל כך קרוב לחופשת פורים).
דווקא ביום החופשי הזה שנפל עליהם כמתנה משמיים הוטל עליהם עונש כבד מנשוא – לבלות יום שלם עם הילדים שלהם!!
אני חושבת שאולי זו הסיבה העיקרית לא להצביע לביבי , זה שמכריח אותנו כל שנתיים לבלות יום של עם הילדים שלנו, אני חושבת שכל ההורים צריכים הפעם להתאגד ולהצביע רק למנהיג שיבטיח לנו שיותר לא נצטרך לבלות עם ילינו יותר מיומיים בשנה , מנהיג שיבטל את כל חופשות משרד החינוך לאלתר , כזה שיקים גנים ובתי ספר שפתוחים כל השנה ובכל שעות היממה כזה שיבטיח להקים עוד קיבוצים כמו של פעם עם לינה משותפת ונטולת אחריות הורית – זה בדיוק מה שהמדינה שלנו צריכה !
ושיעז לקום ההורה שלא מסכים איתי ! – אני לביבי לא מצביעה!

1

טויס אר אס לא מרשים לבעלי לשטוף כלים ולטפל בילדים.

יש לי שני אפרוחים מקסימים , אני לא אמא מושלמת ואני עושה הרבה טעויות (אולי יותר מדי) אבל אם יש משהו שתמיד הקפדתי זה ללמד אותם שהעובדה שהם נולדו למגדר מסויים לא מונע מהם ולא שולל מהם לעשות דברים מסויימים.
כשהאפרוחית הגדולה הייתה בת שנתיים היא ביקשה בפורים להתחפש לדייגו , נו זה שמציל חיות.
למרות כל ההרמות גבות וההערות של הסביבה הילדה התעקשה והייתה דייגו לתפארת .

הצרות הגדולות התחילו עם הפשפש הקטן , בינו לבין אחותו יש הפרש של קצת פחות משנה וחצי , מהיום שנולד הוא מעריץ אותה ואת האדמה שהיא דורכת עליה ונוהג לחקות אותה בכל הזדמנות החל מללבוש את הבגדים שלה ועד התוכניות בטלווזיה.

לכן
לא הופתעתי כשבגיל שנה וחצי בזמן שהיינו בחנות צעצועים הוא ביקש שנקנה לו בובה ועגלה , במשך חצי שנה הוא הסתובב עם "התינוקת" שלו לכל מקום, הוא הלך איתה לגן , לקח אותה לטיולים ובגן שעשועים נידנד אותה בנדנדה , האכיל אותה , החליף לה חיתול ואפילו מדד לה חום כשהייתה חולה.

אני לא ייחסתי חשיבות רבה מידי לנושא אבל הסביבה ובמיוחד האבא המרוקאי שלו בואו נגיד בצורה עדינה , היו קצת פחות רגועים , והתחילו לנסות לדחוף לו "צעצועים של בנים" , פתאום החדר שלו התמלא בטרקטורים ,מטוסים , אוטובוסים וכלי עבודה למינהם.

, הוא לא הפנה להם עורף ומצא בהם עיניין אך עדיין לא עזב את "התינוקת" שלו.יום כיפור וראש השנה 2013 108

בוקר אחד כשהיה בערך בן שנתיים הוא חזר מהגן עצוב וסיפר שהילדים צחקו עליו שהוא משחק בבובות ושבובות זה משחק של בנות , מאז הוא לא נגע בתינוקת שלו יותר מחוץ לבית.

בבית הוא משחק בהכל , במטבח הורוד הוא מבשל , עורך שולחן ושוטף כלים, הוא לוקח את הבובות לטיול בעגלה , הוא בונה בלגו , מרכיב פאזלים ומשחק במכוניות.

אני מנסה להראות להם שאפשר גם אחרת , ללמד אותם שהם שווים למרות  שכל אחד מהם נולד למין אחר.

בתוך ביתי אני מנהלת קרב שקט ולא פשוט עם הצד המרוקאי של משפחתי ומנסה להסביר להם שכאשר בעלי שוטף כלים או מטפל בילדים הוא לא "עוזר" לי , הוא פשוט ממלא את אחריותו כאבא , בן זוג ואיש משפחה, בדיוק כפי שאיני מצפה שיטפחו לי על השכם ויהללו אותי משום שאני יוצאת לעבוד "ועוזרת" בפרנסת המשפחה כך אין שום סיבה להלל ולשבח אותו על כך שהוא מטפל בילדים שלו.

אין לכם מושג עד כמה נחרדתי לגלות שבסניף טויס אר אס בגעש החליטו שתפקיד האשה הוא להישאר בבית ולטפל בעבודות הבית ובילדים ותפקידו של הגבר הוא לצאת לעבוד ולפרנס אם לא כך הדבר  הכיצד אתם מסבירים "שבאגף הבנות"  יש בובות , מטבחים וכלי בית "ובאגף הבנים" יש כלי עבודה , לגו ומכוניות.

בעצם מה שטויס אר אס אומרים לנו ההורים ולילדנו שאשה וגבר אינם שווים.

אישה אינה יכולה להרוויח כמו הגבר משום שאין זה תפקידה לפרנס , הגבר הוא המפרנס העיקרי , אישה אינה יכולה לנהוג (הרי איך היא תדע לנהוג אם רק לבנים מותר לשחק במכוניות) .

וכמובן שאין זה תפקידו של הגבר לטפל בילדיו , להאכיל אותם , להלביש אותם ולהחליף להם.

ההפרדה הבוטה הזאת אומרת כל-כך הרבה מבלי להוציא מילה.

מזל שאני את הילדים שלי לימדתי אחרת.